צילום חכם: האם צילום מחשב ללא רשות ראוי להיות עבירה פלילית?

במסגרת חקירת "תיק 4000", פרשה מסועפת של חשדות מגוונים הנוגעים לבכירים בבזק ובמשרד התקשורת ואף לראש הממשלה המכהן, נחשפה בתקשורת תכתובת וואטסאפ מביכה בין תובע מהרשות לניירות ערך לבין שופטת מעצרים בבית משפט השלום בתל אביב. בקיץ 2018 הודחה השופטת מתפקידה, הדחה שבוטלה בסוף שנת 2018. רשימתי תתמקד בהיבט חשוב אחר העולה מהפרשה: חוקיותה של השגת המידע. התקשורת לא הודלפה בידי מי שהיה שותף לה; צילום התכתובת נעשה במסדרון בית המשפט, כשלפי הדיווחים המצלמה של חדשות 10 קלטה את הצג של התובע, ובהמשך חשפה אותה לציבור. המאמר בוחן אם מבחינה ערכית ראוי לרתום את המשפט הפלילי כדי להילחם בקליטת מידע באמצעות צילום מחשב בכלל וצילום טלפון חכם בפרט ללא ידיעת בעליו וללא הסכמתו ("צילום חכם"), ואם כן, אם קיימות עבירות מתאימות לכך או שנדרשת מסגרת חדשה. לשאלה זו חשיבות נורמטיבית רבה בעידן הנוכחי, המוצף מחשבים ומצלמות, לעיתים קרובות מאוד באותו מכשיר. המאמר כולל רובד חוקתי, של בחינת שאלת ההפללה, ורובד דוקטרינרי, הבוחן את האפשרות להפליל צילום חכם באמצעות שלוש עבירות קיימות: חדירה לחומר מחשב לפי חוק המחשבים התשנ"ה - 1995, האזנת סתר לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט– 1979 ופגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א– 1981 . המאמר מציע להפליל את הצילום החכם בחקיקה ישירה ולא בפרשנות, באמצעות תיקון חוק הגנת הפרטיות, וקורא אגב כך לעיון מחודש ויסודי בחוק זה.