מגילת זכויות האדם והאזרח בישראל: הישג קונסטיטוציוני או אחיזת עיניים ?
מגילת זכויות האדם והאזרח מהווה את גולת הכותרת של כל חוקה במשטר דמוקרטי. יותר מכל קביעה קונסטיטוציונית אחרת מסמלת מגילת זכויות האדם והאזרח את דבקותו של הממשל בעקרון של שלטון החוק ואת יחסי הכבוד ההדדי המאפיינים את הברית הנכרתת בין העם לממשל במשטר דמוקרטי. אדריכלי החוקה במדינת ישראל אף הם שותפים לדעה, שראוי למגילת זכויות האדם והאזרח שתקבל מקום של כבוד בחוקתנו. קיים קונסנסוס חברתי רחב, בדבר הצורך לעגן את זכויות האדם והאזרח במסמך חוקתי. פירותיה של הסכמה זו מצאו ביטוי בהצעת חוק יסוד: זכויות האדם והאזרח, שהונחה לפני הכנסת באוגוסט 1973 והזוכה עתה לעיון חוזר של ועדת החוקה חוק ומשפט. מטרתה של רשימה זו היא לבחון בחינה מדוקדקת את המודל של מגילת זכויות האדם והאזרח שאומץ על־ידי מנסחי הצעת החוק ואת התפישות המשפטיות שהביאו לאימוצו. נאמר כבר עתה שאין דעתנו נדחה ממודל זה, ומהתפישה המשפטית עליה הוא מבוסם, וכי בהמשך רשימתנו נציג מודל אלטרנטיבי, שונה בצורתו ובמגמתו.
