הנחיות לקביעת גזר-דין בפסיקת בית-המשפט העליון

בשיטת־המשפט שלנו השופט קובע את העונש לפי שיקול־דעתו. ההגבלות על שיקול־הדעת בחקיקה מועטות. שמירה על עקרון החוקיות מביאה לחיפוש דרכים להכוונת שיקול־דעתו של השופט. אחת הדרכים היא הדרכת שיקול־הדעת באמצעות הפסיקה של בית־המשפט העליון. במאמר נדונה הפסיקה של בית־המשפט העליון בסוגיות מרכזיות של הענישה, כדי למצוא אם, ובאיזו מידה, יש בה הדרכה לשופט בהפעלת שיקול־דעתו בקביעת העונש. המסקנה היא, כי אין בפסיקה הדרכה מספקת והבעיה העיקרית היא, שאין הכרעה לגבי השיקול המרכזי בענישה ולגבי היחס בין שיקולי הענישה השונים. המאמר בודק גם את הפסיקה האנגלית ואת ההדרכה הניתנת בה לשופטים וכן את התיקונים החדשים בחוק האנגלי שיש בהם קביעה של שיקולי הענישה, והדרכה לשופטים בקביעת העונש. נדונה הבעייתיות של הדרכת שיקול־הדעת באמצעות הפסיקה, והמסקנה היא שדרושה התערבותו של המחוקק. המאמר מסיים בקריאה למחוקק לקבוע עקרונות־יסוד בענישה, ובמיוחד את שיקולי הענישה והיחס בין השיקולים השונים. השופט יקבע את העונש לפי שיקול־דעתו, לפי העקרונות שנקבעו.