קלון כאכיפה מנהלית – דוקטרינת איסור כהונה

"קלון" הוא מושג עמום במשפט הישראלי. המחוקק השתמש בקלון כדי להגביל את העיסוק בתפקידים ציבוריים ובתחומי עיסוק רבים, אך לא טרח בהגדרתו. בית המשפט ניסה במשך השנים להגדיר את המושג "קלון" הגדרה קוהרנטית, ברם לבסוף נאלץ לקבוע כי המושג ״עבירה שיש עמה קלון״ הוא בגדר רקמה פתוחה, הנתונה לשינויים על פי השקפות החברה המשתנות. לאחרונה גברו הביקורות על עמימות המושג "קלון", שמהן עולה שיש מחלוקת סביב כמה מהשאלות החשובות ביותר בנוגע לקלון, לרבות מהי "עבירה שיש עמה קלון". האם קלון הוא עונש? האם ראוי שבית משפט יטיל קלון במסגרת גזר הדין? לפי הביקורות אפוא הקלון מוטל שרירותית, ובכך שוחק את עקרון החוקיות.

המאמר מציע לראות בהטלת קלון אכיפה מנהלית. המאמר מתבסס על פרדיגמה של האכיפה המנהלית כצדק מתקן, שלפיה ניתן להגביל עיסוק של אדם המכהן במוסד בעל חשיבות ציבורית, או מבקש לכהן בו, מפני שקיים סיכון להישנות התנהגותו העבריינית. ההצדקה מתיישבת חלקית בלבד עם החקיקה והפסיקה הנוהגת. לפיכך המאמר מסיק שיש לשנות את הדין הקיים בכמה מישורים, לרבות עילות הפעלת הדוקטרינה, סוגי הראיות הרלוונטיים להפעלתה, הגוף הראוי להוביל אותה והערכאה המשפטית שראויה לדון בה. המאמר אף מציע לזנוח את השימוש במושג "קלון", ותחתיו להשתמש במושג – "דוקטרינת איסור כהונה".