אי-האפשרות להשלים את העבירה והשפעתה על ענישת הניסיון
אי־האפשרות להשלים את העבירה נוגעת ליסוד העובדתי — לאקטוס ריאוס— של עבירת הניסיון, ומתייחסת לטיב ההתנהגות הנדרשת להיווצרות הניסיון. מבחינת טיב ההתנהגות ניתן להבחין בין ניסיון צליח ובין ניסיון בלתי צליח. ניסיון הוא צליח, כאשר ההתנהגות מעצם טיבה מתאימה לביצוע העבירה, אך השלמת העבירה נמנעת עקב התערבות גורם חיצוני, או כתוצאה מחרטה של המנסה, וזאת לאחר שהמנסה התחיל בביצוע העבירה. ניסיון בלתי צליח הוא ניסיון שנדון מראש לכישלון, משום שאין אפשרות אובייקטיבית לעבור את העבירה. הגורמים המסכלים כאן את השלמת העבירה הם אינהרנטיים לאופן הביצוע, כך שבנסיבות העניין אין טיבה של ההתנהגות מתאים לביצוע העבירה. שאלת אי־האפשרות להשלים את העבירה מעוררת את אחת הבעיות העקרוניות הנוגעות לענישתו של הניסיון והיא: האם ניתן להרשיע אדם בניסיון לבצע עבירה פלילית כשביצוע העבירה נדון מלכתחילה לכישלון; או: האם ניסיון בלתי צליח, כהגדרתו לעיל, הוא ניסיון בר־עונשין?
