הסדרת חופש הביטוי בחברה מקוטבת

רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל הוא הבולט והקשה ביותר מבין האירועים שעוררו בשני העשורים האחרונים ספקות לגבי הגבולות הראוים לחירות הביטוי הפוליטי בישראל. המאמר דן בספקות אלה ומבקש להסיק מדיון זה מסקנות לעניין רציות ההסדרה המשפטית של הביטוי הפוליטי והדרכים הראויות להסדרה שכזו. לאחר סקירה קצרה של מעמד חופש הביטוי הפוליטי בישראל עובר לרצח, יידונו החלטות ופסקי־דין שהתקבלו בבתי־המשפט בארץ בשבועות ובחודשים שלאחר הרצח. סקירה זו תראה שהספקות ביחס לחשיבות הביטוי החופשי מחד, וביחס לחוסנה של החברה, או חלקים ממנה, להתמודד עם ביטוי אלים, מאידך, מקננים גם בלב השופטים ומכרסמים בהגנה על חירות הביטוי. המאמר מבקש לדחות ספקות אלה ולדבוק בהגנה הרחבה לביטוי הפוליטי שהייתה קיימת לפני רצח ראש הממשלה, דווקא נוכח היותה של החברה הישראלית בסוף המאה הנוכחית חברה מקוטבת מבחינה פוליטית וחברתית. בחברה כזו יש קושי בסיסי לגדור את גבולות הביטוי ויש חשש שהגבלת הביטוי תיתפס כנקיטת עמדה במחלוקת פוליטית. בחברה כזו הכלים המשפטיים להתמודדות עם ביטוי אלים או פוגע אינם יעילים במקרה הטוב, ומסוכנים במקרה הרע.