פגיעה בקניין הפרטי במתחמי פינוי ובינוי (כרך נד)
המסגרת הנורמטיבית שעוסקת בהתחדשות עירונית בישראל כופה על בעלי מקרקעין במתחמי פינוי ובינוי אמת מידה אחידה ופוגענית שלפיה, תמורת פינוי המקרקעין ונשיאה בסיכונים הרבים הכרוכים בעסקת פינוי ובינוי, יאלצו לקבל דירה אחת בלבד, השווה בגודלה או גדולה אך במעט מהדירה אותה הם מפנים. אמת מידה זו, שנתמכת בחקיקה אך מבוססת בעיקר על מדיניות ממשלתית, נכפית על בעלי המקרקעין במתחמי פינוי ובינוי מוכרזים באמצעות מנגנון כפייה רב זרועות שמנצל את חולשותיהם, לרבות פיצולם, חולשתם החברתית והטיות קוגניטיביות שונות. כתוצאה מכך, מי שזוכים בעיקר הרווח הכלכלי שנובע מפיתוח מתחמי פינוי ובינוי אינם בעלי המקרקעין אלא יזמים או רשויות מקומיות שבתחומן מפותחים המקרקעין. אמת המידה הפוגענית גם מוטמעת בתכנון העירוני כמגבלה על היקף הבנייה שמעכבת את ההתחדשות העירונית ואת הגדלת היצע הדיור.
במאמר אטען כי כפיית אמת המידה האמורה מהווה פגיעה שאינה חוקתית בקניין הפרטי. היא נעשית ללא הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית, יש ספק אם היא משרתת תכלית ראויה כלשהיא וככל שהיא משרתת תכלית כזו היא אינה מידתית. היא גם מביאה לתוצאות שאינן הולמות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית שכן היא פוגעת בערכי השוויון והצדק החלוקתי. בשל כך אציע לבטל את אמת המידה הפוגענית או למצער ליישמה ולפרשה באופן שימנע את הפגיעה החוקתית.
