העלייה, הנפילה והצעה לרגנרציה של דוקטרינת דילול המותגים הישראלית
חיקויים מסחריים של סימני מסחר, שאינם מעוררים חשש להטעיית ציבור הצרכנים – מה דינם? לאורך השנים ניתח בית המשפט העליון סוגיה זו באמצעות שני הסדרים משפטיים. הראשון הוא דוקטרינת הדילול של סימני מסחר מפורסמים, שאומצה אל הדין הישראלי על ידי בית המשפט לפני כשני עשורים. הסדר שני הוא ההגנה על סימני מסחר מוכרים היטב הרשומים בישראל, שנחקקה כשנה וחצי לאחר אימוץ דוקטרינת הדילול. שני ההסדרים אוסרים שימוש ללא רשות בסימן מסחר "חזק" גם כאשר אין חשש שהשימוש יגרום להטעיית הצרכנים. תכלית שני ההסדרים, כפי שעולה מן החקיקה והפסיקה, היא למנוע פגיעה כלכלית בבעליו של סימן המסחר.
לרשימה הנוכחית שתי מטרות. המטרה האחת היא לסקור את פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לשני ההסדרים. הסקירה מעלה כי במרוצת הזמן הם אוחדו, וכי ההסדר המאוחד מצומצם כיום מדוקטרינת הדילול שנקבעה בעבר, בשלושה מישורים: תוכן ההגנה המוענקת לבעל סימן המסחר, היקפה ונטל ההוכחה שעל בעל הסימן להרים כתנאי להענקתה. הפרשנות שניתנה להסדר המאוחד הושפעה מהתפיסה שהתכלית המרכזית של דיני סימני המסחר היא להגן על הצרכן מפני הטעיה, ולא להגן על בעל הסימן מפני פגיעה כלכלית שאינה נובעת מהטעיה. המטרה השנייה של הרשימה היא לבקר את פרשנות ההסדר ולהציע פרשנות אחרת. ביסוד ההצעה ניצבת התפיסה שתכלית דין הסימנים המוכרים היטב היא להגן על בעל סימן המסחר מפני פגיעה כלכלית, ששימוש בסימן המסחר עלול להסב לו.
