כיצד משפיע המשפט על מחקר ופיתוח? ניתוח אמפירי של בקשות לרישום פטנט

משפטים: כרך מד
שרון בר-זיו, יעל ברגמן-עשת, טליה פונצ'ק וניבה אלקין-קורן

כיצד שינויים משפטיים הנוגעים למחקר ופיתוח (מו"פ) משפיעים על פעילות המ"פ? סוגיה זו ניצבת בשנים האחרונות במוקד סדר היום של מעצבי מדיניות מו"פ ברחבי העולם. נתונים בדבר היקף פעילות מו"פ בתחומי מחקר שונים מאפשרים לבחון לאורך זמן את הקשר בין שינויי מדיניות הנוגעת למו"פ לבין פעילות המו"פ בפועל. בחינת קשר כאמור עשויה לשפוך אור על השפעותיהם של אמצעי מדיניות שונים ולסייע בעיצובם. המאמר מנתח את המחקר בתאי גזע בישראל כמקרה מבחן. מחקר בתאי גזע מצוי כיום בחזית המחקר הביוטכנולוגי ומאפשר בין היתר פיתוח טיפולים רפואיים מצילי חיים. עם זאת תחום מחקר זה שנוי במחלוקת מוסרית ודתית ומעורר שאלות יסוד בדבר מועד ראשית החיים, כבוד האדם וגבולותיה האתיים של העשייה המדעית. המחלוקת האתית העמוקה משתקפת במגוון הרחב של הסדרים משפטיים הנוגעים למחקר בתאי גזע במדינות שונות ברחבי העולם וכן בשינויי המדיניות התכופים שהתחוללו בתחום זה. המאמר מנתח את פעילות המו"פ בישראל לאור שינויי מדיניות אלה תוך התמקדות בשני סוגי הסדרים: סוג אחד של הסדרים נועד להשפיע על ההשקעה הפרטית במו"פ, באמצעות רישום פטנט, וסוג שני נוגע להסדרי המימון הציבורי למו"פ. המאמר סוקר את השינויים שהתחוללו בהסדרים אלה בארצות הברית, באירופה ובישראל ובוחן באיזו מידה ניתן להצביע על קשר בין שינויי המדיניות לבין תפוקות המו"פ של חוקרים ישראלים בתחום תאי הגזע. תפוקות המו"פ בתאי גזע נמדדו באמצעות מספר הבקשות לרישום פטנט על תאי גזע שהגישו חוקרים ישראלים. מניתוח הנתונים עולה כי למן שנת 2005 חלה ירידה ניכרת ומתמשכת בהגשת בקשות לרישום פטנט של גופים ישראלים בתחום תאי גזע. מגמה זו החלה לאחר החלטת משרד הפטנטים האירופי  ((Office Patent European(EPO) משנת 2004 ,אשר קבעה כי תוצרי מחקר בתאי גזע עובריים אינם כשירים לרישום כפטנט בכל מקרה שבו שימשו תהליכים המשמידים את הביצית המופרית. החלטה זו אושרה בערכאת הערעור העליונה של ה-EPO בשנת 2008. מהנתונים עולה כי לאחר שהוטלו מגבלות על רישום פטנט על תאי גזע עובריים באיחוד האירופי, נרשמה האטה בהגשת הבקשות לרישום פטנט על תאי גזע מכל הסוגים, בכל המדינות והמסלולים שנבדקו. ממצאים אלה מעניינים במיוחד הואיל והחלטת ה-EPO נוגעת לתאי גזע עובריים בלבד, ואילו השלכותיה ניכרות בכלל הבקשות לרישום פטנט על המצאות בתאי גזע מסוגים שונים. בנוסף, אף שמדובר בהחלטה מקומית שתחולתה באיחוד האירופי בלבד, השלכותיה על רישום פטנטים חרגו מחוץ לאירופה ולמדינות החברות, והן מורגשות בפעילות המו"פ גם בישראל. ממצא מעניין נוסף הוא שלא נרשמה האטה דומה בפעילות המחקר האקדמית, כפי שניתן ללמוד מהעלייה במספר הפרסומים המדעיים בתחום זה. לעומת זאת לא נמצא קשר בין השינויים שהתחוללו במדיניות המימון הציבורי למחקר בתאי גזע בארצות הברית לבין שיעור הגשת בקשות לרישום פטנט על ידי חוקרים ישראלים. ממצאים אלה מעידים שכללים משפטיים שנועדו לעודד מו"פ בתחום תאי גזע באמצעות רישום פטנט עשויים להשפיע על פעילות מו"פ המבוססת על המגזר הפרטי. מו"פ במגזר הפרטי מחייב השקעה כספית ניכרת על יסוד ההנחה שההשקעה תוחזר באמצעות רישום פטנטים ומסחור ההמצאה. לעומת זאת מחקר אקדמי אינו תלוי באותו האופן בגיוס השקעה פרטית למו"פ, ולפיכך צפוי להיות רגיש פחות לשינויי מדיניות בכשירות לרישום פטנט. זאת ועוד, ההשקעה הפרטית בפעילות המו"פ, המבוססת בעיקר על הגנת הפטנט, עשויה להגיב תגובה דרמטית לשינויים בכשירות לרישום פטנט גם כאשר השינוי איננו חל ישירות על ההמצאות מושא המחקר. הדבר עשוי לנבוע מחוסר הוודאות המשפטי המעלה את רמת הסיכון הכרוך בהשקעה. הקשר שנמצא בין שינויים במדיניות המשפטית ובין תפוקות המו"פ מחייב משנה זהירות בנקיטת שינויים משפטיים דרמטיים בתחומים הנוגעים לחדשנות ומדיניות מו"פ. טלטלות מסוג זה יוצרות חוסר ודאות משפטית ועשויות להשפיע השפעה לרעה על היקף ההשקעה הפרטית במו"פ וכפועל יוצא גם על היקף פעילות המחקר והפיתוח בתחומים שמדיניות המו"פ מבקשת לעודד.