פרשנות ותום לב כאתגרים של גלובליזציה בחוק המכר הבין-לאומי

משפטים: כרך מ
יונתן יובל ועדו שחם

דיני המכר הבין-לאומי של מדינת ישראל שונו ללא הכר עם חקיקתו של חוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), התש"ס-1999, שאימץ את אמנת האו"ם בדבר חוזים למכר טובין בין-לאומי (CISG) – האמנה הבין-לאומית המסחרית החשובה והמרכזית כיום בעולם. תכלית האמנה היא האחדה גלובלית של דיני המכר הבין-לאומיים וייתור המערך הביזנטי של כללי ברירת הדין של המשפט הבין-לאומי הפרטי בתחום. עניינו של מאמר זה הוא תורת המשפט האופרטיבית של האמנה והוא מתמקד בשתי סוגיות יסוד שלובות, העומדות בבסיס ההבנה של האמנה ושל אפשרויות יישומה, תוך בחינתן הן עיונית והן אמפירית.

הסוגיה הראשונה צומחת מן התובנה הביקורתית שדין אינו יכול להתמצות ב"עוגן טקסטואלי" בלבד, ושמאמצי ההאחדה ושכלול דיני המכר הבין-לאומיים הם פרויקט נמשך ומתפתח. פרויקט זה תובע מבתי משפט ומפורומים אחרים של החברה האזרחית הגלובלית צורות חדשות ותובעניות של דיאלוג והתמודדות עם מסורות מגוונות של קריאה ופרשנות. במיוחד, האמנה דוחה הרמוניזציה "פנימית" דוגמטית של הדין החדש עם הדין הפנימי לטובת ראייה השוואתית, גמישה ואמפירית. חלק זה במאמר מתמקד אפוא בתורת הפרשנות הפנימית של האמנה, תוך פיתוח עמדה ראליסטית, הצבעה על בעיות ומתחים פרשניים, ויצירת מסגרת לפתרונות שלא נועדה להתעלם או לרדד את סוגיית הפלורליזם המשפטי העומדת בבסיס האתגר לאחידות יישומית של האמנה.

חלקו השני של המאמר מיישם את העקרונות שעוצבו בחלקו הראשון, ביחס לשאלה מרכזית בפרשנות האמנה: האם האמנה מחילה על צדדים לחוזי מכר בין-לאומיים חובות תום לב ביצועיות או פרשניות בלבד? האם הוראות תום הלב שבאמנה מופנות לצדדים או לפורומים המפרשים אותה? טענת המאמר היא שבניגוד לקריאה מילולית של לשון האמנה ולפרשנויות המקובלות על מלומדים מרכזיים בעולם, בעיקר משיטות המשפט המקובל, בחינה אמפירית והשוואתית של יישומה מעלה שיש אטרקטיביות רבה בקריאתה כמטילה על הצדדים הוראות תום לב ביצועיות. טענה זו מבוססת על הגישה הראליסטית והדיאלוגית שפותחה בחלק הראשו של המאמר, המעדיפה לראות באמנה בסיס למולטילוג גלובלי בקרב קהילה פרשנית הולכת ומתרחבת, ומתקפת את הפרקטיקות הפרשניות שפותחו בעשורים האחרונים, בניגוד לגישות פרשניות נפוצות (ולטענתנו מיושנות) הבוחנות בעיקר את ההיסטוריה החקיקתית של האמנה (travaux préparatoires) ומייחסות לה קוהרנטיות פנימית מלאכותית.

המאמר פותח בהקדמה כללית המציגה את המסגרת המושגית של האמנה ואת קליטתה במשפט הישראלי, ומסיים ביישום המסגרת התאורטית שפותחה בסדרה של שאלות הנוגעות להפעלת האמנה בישראל וביחס הנורמטיבי שבין הוראותיה להוראות קוגנטיות מרכזיות בדין הישראלי.