בית הדין לחוזים אחידים במבחן המציאות - מהומה רבה על לא מאומה

חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 חוקק לאחר שהמחוקק הכיר בכישלונו של חוק החוזים האחידים, אשר חוקק בשנת 1964. חוק החוזים האחידים משנת 1982 ייסד את בית הדין לחוזים אחידים במקום המועצה להגבלים עסקיים אשר הייתה קיימת מכוחו של החוק הישן. לבית הדין לחוזים אחידים נועד תפקיד מרכזי ביישום החוק ובקביעת הנורמות החוזיות בתחומים צרכניים שונים בהם מתאפיין השימוש בחוזים אחידים. תפקידו של בית הדין לחוזים אחידים אינו מתמצה רק בפתרון סכסוכים מקומיים בין צדדים מתדיינים אלא הוא אמור לקבוע נורמות כלליות ביחס לשאלה "מהו תנאי מקפח" בחוזה אחיד בתחומי המסחר השונים. 

בחינת תפקודו של בית הדין לחוזים אחידים, לאור מטרותיו של חוק החוזים האחידים בכלל ושל בית הדין לחוזים אחידים בפרט, הוא העומד במוקד מאמר זה. המאמר מראה, כי בית הדין לחוזים אחידים "לא המריא", ובפועל מעטים הם המקרים והתחומים בהם קבע בית הדין נורמות ברורות ומחייבות בתחום צרכני כלשהו. 

לאחר סקירת ההיסטוריה החקיקתית שהובילה להקמת בית הדין ותפקידיו של בית הדין, בוחן המאמר את הסיבות השונות לאי הצלחתו של בית הדין לחוזים האחידים. לדעת המחברת, הצלחתו של בית הדין לחוזים אחידים מותנית בשינויים רבים בבית הדין לחוזים אחידים, חלקם ארגוניים-תקציביים וחלקם שינויים חקיקתיים בחוק החוזים האחידים. כך לדוגמא, המחברת סבורה כי בהרכב בית הדין לחוזים אחידים צריכים לכהן רק "משפטנים", וכי יש לבטל את הליך ה"אישור הוולונטרי" של חוזה אחיד ולהרחיב את הסנקציות שרשאי בית הדין להטיל. 

המחברת מסיימת את המאמר בשורה של המלצות פרקטיות, אשר לדעתה עשויות להגביר את יעילותו של בית הדין לחוזים אחידים, וממילא להגשים טוב יותר את תכליתו של חוק החוזים האחידים "להגן על הלקוח מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים".