משפט פרוטוניה - הקדמה

בדצמבר 1989 התקיים בירושלים הקונגרס השמיני של הארגון הבינלאומי של עורכי־דין ומשפטנים יהודיים. האירוע המרכזי בקונגרס היה משפט ציבורי שעסק בנושא "חופש הדיבור ומגבלותיו״. המשפט עסק באירוע דמיוני שהוכן בקפדנות כדי לאפשר למשתתפים לדון ביסודיות בנושא העומד במרכז פעילותו של הארגון מזה שנים מספר: המאבק באנטישמיות המתחדשת בעולם. על־פי התסריט הדמיוני, החלה תחנת־טלביזיה במדינה הדמיונית פרוטוניה לשדר תוכנית בשם ״אשנב להיסטוריה״. התוכנית, שהתיימרה לייצג אמת היסטורית, הפיצה דעות שעל־פיהן פרצה מלחמת־העולם הראשונה כתוצאה מאינטריגות של יהודים ומנסיונם של אלה להשתלט על העולם. בין השאר שודרו שתי תוכניות על מלחמת־העולם השנייה שבהן הוכחשה השואה והוצגה כהמצאה זדונית של המנהיגים הציוניים במאמציהם להשיג מדינה יהודית. התוכנית זכתה לפופולריות, ובעקבות השידורים נסתמנה עלייה בתקריות אנטי­-שמיות, כמו כתובות־קיר וקריאות להחרים חנויות של יהודים. הקהילה היהודית פנתה לרשות־השידור הממלכתית בפרוטוניה וביקשה לבטל את הרשיון לתחנת־הטלביזיה הפרטית שבה שודרה התוכנית, בטענה שחופש הדיבור אינו כולל חופש להפצת גזענות ולהסתה גזעית. כשנתקלו בסירוב, פנו ראשי הקהילה לבית־המשפט העליון של פרוטוניה, שעל־פי התסריט פועל כדוגמת בג״צ, בהעדר חוקה כתובה בפרוטוניה. בדין במסגרת המשפט הציבורי ישבו חמישה שופטים בכירים: השופט משה לנדוי (נשיא); השופטת מרים בן-פורת: השופט פייר דריי — נשיא בית־המשפט העליון לקסציה, שהוא בית־המשפט העליון לערעורים בצרפת; השופט סיר הרי וולף — שופט בית־המשפט לערעורים בבריטניה; והשופט אבנר מקויה מבית־המשפט הפדרלי לערעורים בקולומביה שמושבו בבירת ארה״ב (היום משמש נשיאו של בית־המשפט הזה). בית־המשפט התבקש לפסוק תוך הסתמכות על הכללים המשפטיים המקובלים, הן בארצותיהם של השופטים הן ברחבי העולם הנאור.