"סיפור של אונס, לא יותר" על הפוליטיקה של ייצוג טקסטואלי בע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' דן שבתאי

טקסט שיפוטי אינו רק מכשיר טכני למסירת אינפורמציה משפטית. ככל טקסט, הוא מתווך בין "המציאות" לבין הקוראת, ומבנה מציאות זו דרך אופן מסירת הסיפור. פעולות כגון הדגשת פרטים בטקסט או הדרתם ממנו, וכן בחירת המלים והמבנה התחבירי של המשפטים הן לפיכך פעולות פוליטיות, המפעילות כוח ומכריעות בדבר הקצאת כוח לגיבורי הסיפור השונים. באמצעות ניתוח טקסטואלי של פסק הדין הנדון במאמר עומדת המחברת על האופנים שבהם שולל הטקסט השיפוטי ייצוג ממשי מאירוע האונס. דעת הרוב מצמצמת ומנמיכה את מה שהתרחש לכדי אוסף של פרטים טכניים המנויים בחוק הפלילי. הזווית של קורבן האונס מודחקת באמצעות הדרתה מהדיווח על סיפור האונס, הצגתה המובלעת כמי שהביאה על עצמה את אינוסה והצגתה כדמות שטוחה ומקובעת וכאובייקט חסר קיום עצמאי כל אימת שהיא נטולת חסות גברית. האונס מתואר כתגובה טבעית של האנס ל"פגיעה בכבודו" ולקנטורו על ידי הנאנסת. האנס מוצג כאיש כבוד, אזרח למופת, שאירוע האונס פגע בו קשות. כך, באמצעות בחירות טקסטואליות המבטאות עמדות אידיאולוגיות, מחזק הטקסט השיפוטי באופן סמוי תפיסות המקבעות את מושגי הגבריות והנשיות במסגרת התפקידים המגדריים המסורתיים. נוסף על כך הוא יוצר אצל הקוראת תחושה שהעונש הקל שנגזר על האנס היא התוצאה המשפטית המתבקשת. דוכן השיפוט מוצג כנקודת אמצע המאפשרת מבט אובייקטיבי ומאוזן, המפיק תוצאות משפטיות מדויקות; אולם, למעשה מאפשרת העמדה המרוחקת השתקה והדחקה נוספת של אירוע האונס.