הגבלות על פעילות פוליטית של ארגונים ומימונה

משפטים: כרך מג
חיים זנדברג

כנסת ישראל הניבה בשנים האחרונות גל של יזמות פרלמנטריות שמטרתו להגביל פעילות פוליטית של ארגונים ישראליים אשר פועלים שלא למטרות רווח. גל זה כוון בעיקר כלפי פעילות ארגונים המזוהים בציבור עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. במיוחד יצא הקצף על מימון שמקורו במדינות זרות. מטרתו הראשונה של מאמר זה היא לבחון את הטעמים להגבלת פעילות פוליטית של ארגונים או הגבלת מימונה בפרספקטיבה עיונית, השוואתית והיסטורית רחבה מזו שמזמן השיח הפוליטי הנוכחי בישראל. המאמר ישווה את הדין המקומי לדין באנגליה ובארצות הברית, שבהן מוכר איסור היסטורי על פעילותם של ארגונים למטרות פוליטיות. איסור זה מעורר גם שם דיון בטעמו של איסור היסטורי זה נוכח תפיסות מודרניות של דמוקרטיה. המאמר ינתח את הסוגיה מתוך נקודת מבט השוואתית היסטורית מעניינת נוספת: תביעות להגבלת פעילותם הפוליטית של ארגונים או מימונה הופנו בעבר כלפי פעילותם של ארגונים ציוניים בנכר ולאחרונה גם כלפי פעילות כזו של ארגונים פלסטיניים. מהניתוח העיוני וההשוואתי עולה כי במדינה דמוקרטית קיימים טעמים כבדי משקל התומכים בזכותם של ארגונים לעסוק בפעילות פוליטית. מסקנה זו נובעת הן מכך שראוי להימנע מהגבלתו של חופש הביטוי והן מן היתרונות השונים שיש לפעילות פוליטית דווקא במסגרת של ארגונים. עם זאת קיימים גם טעמים המצדיקים הגבלתה של פעילות פוליטית של ארגונים או מימונה, למשל מגבלות כלליות על תכנים קיצוניים במיוחד של ביטוי פוליטי וכן טעמים ייחודיים לארגונים, כגון החשש מן ההשפעה השלילית של פעילות פוליטית שלהם על יכולת המימון של פעילותם הפילנתרופית. יש גם טעם להחיל על פעילות פוליטית של ארגונים מגבלות כלליות על מימון פעילות פוליטית של מפלגות, מאותם טעמים המצדיקים בדרך כלל החלת הגבלות כאלה. מציאת נקודת האיזון בין הטעמים האמורים מושפעת הן מעצמתה של הפעילות, הן מהשקפת עולמו של הבוחן והן מנסיבות הבחינה. הניסיון ההיסטורי מעיד שהיא גם עשויה להיות מושפעת מהרצון לנגח יריבים פוליטיים. נוכח קשיים אלה מציע המאמר, וזו מטרתו השנייה והמרכזית, מודל חדש לקביעת נקודת האיזון האמורה. מודל זה, המכונה מודל הצירים ,מציע לבחון פעילות פוליטית שאותה שוקלים להגביל לפי ארבעה צירי עצמה: ציר עוצמת האינטרס הנפגע על ידי הפעילות הפוליטית, המודד את חשיבות האינטרס הנפגע על ידיה; ציר העצמה החיצונית של הפעילות הפוליטית, המודד את עצמת המעורבות הפוליטית שלה בזירה המפלגתית; ציר עצמתה הפנימית של הפעילות הפוליטית, הבוחן את מינון הפעילות הפוליטית ביחס למכלול הפעילויות הפילנתרופיות של הארגון;  ציר עוצמת ההגבלה, הבוחן את העצמה היחסית של מגוון הגבלות שאפשר להשית על פעילות פוליטית של ארגונים, כגון איסור מוחלט על פעילות פלונית, הגבלות מימון מסוגים שונים או הטלת חובות גילוי. צריך להתקיים יחס ישר בין עצמת ההגבלה הננקטת לבין עצמת הפעילות הפוליטית באחד הצירים האחרים או בכולם. מודל הצירים שמוצע במאמר נועד לשמש כלי אנליטי ניטרלי שבאמצעותו אפשר להציג את מכלול השיקולים הרלוונטיים להכרעה ולהשוות בין המאפיינים של פתרונות שונים. השימוש בכלי זה אמור לחשוף, ואולי אף לנטרל, במידת מה את משקלם של שיקולים נסתרים זרים, פוליטיים או אחרים, בתהליך הבחינה.