שלילת קצבאות רווחה מעבריינים: המשמעויות החוקתיות של הדרה חברתית (כרך נו)
האם המדינה רשאית לשלול קצבאות רווחה ממי שביצע פעילות עבריינית או בלתי רצויה? שאלה זו עמדה במוקד פסקי דין של בג"ץ בעניין הפחתת קצבאות ילדים מהורים שלא חיסנו את ילדיהם ובעניין שלילת קצבאות מהורי מיידי אבנים. השופטים התמקדו בשאלה האם הזכות לשוויון נפגעה שלא כדין. מאמר זה מבקר את המסגרת החוקתית שנבחרה, ובהשראת המשפט העברי מציע מסגרת חוקתית חלופית.
עמדה מרכזית במשפט העברי קבעה, כי עני-עבריין אינו זכאי לקבל צדקה, משום שהאחריות החברתית מבוססת על תפיסה של אחווה בין בני הקהילה, והעבריין מוציא את עצמו מן האחווה. דיונים רבים נערכו לגבי הגדרת סוג העבירה המוציאה את העבריין מקהילת האחווה, ולגבי שיבת העבריין לחיק הקהילה. יצירתה של קהילת אחווה דורשת אפוא שרטוט גבולות נורמטיביים לקהילה.
המשגה זו עשויה להיות יפה גם לדיני הרווחה במדינה המודרנית. קהילת הרווחה מבוססת לא רק על שותפות אזרחית אלא גם על שותפות נורמטיבית. שלילת קצבאות רווחה מעבריינים מביעה מסר חריף של הדרה של מי שאינם חלק מן הקהילה הנורמטיבית, מעין שלילת אזרחות זוטא. בד בבד, הדרה זו תורמת לכינון קהילת הרווחה על יסודות של שותפות נורמטיבית.
שלילת קצבאות צריכה אפוא להיבחן לא רק דרך עדשת השוויון, אלא כהדרה חברתית הפוגעת בכבוד האדם, שיש לבחון אם היא נעשית לתכלית ראויה ובאופן מידתי. גישה זו מאירה באור חדש את הדיונים החוקתיים בשאלת גבולות קהילת הרווחה.
