חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות

גיליונות: גליון יז
דוד אנוך, נטע ברק-קורן, מיכל שור-עופרי, עופר מלכאי ודוד הד

ברשימה זו, המבוססת על נייר עמדה שפרסמנו ב-16 בפברואר 2021 ("נייר העמדה"), אנו פורשים מסגרת משפטית ומוסרית לניתוח הבחנות בין מחוסנים ומחלימים (להלן: מחוסנים) ללא-מחוסנים, לרגל פתיחה מחודשת של המשק ומוסדות ציבוריים לפעילות, למן חודש פברואר 2021. אנו בוחנים אם הבחנות אלה יכולות להיחשב כופות ובאילו תנאים, אם שימוש בתמריצים שונים לצורך מניעת תחלואה ושיקום הכלכלה מוצדק, ועל מי מוטל הנטל לשאת בעלות ההחלטה שלא להתחסן. בתמצית, אנו טוענים כי מדיניות חיסונים להתמודדות עם מגפת הקורונה ונזקיה היא עניין הנוגע לבריאות הציבור ולא עניין רפואי פרטי, ולכן המסגרת הנורמטיבית הכללית שיש להחיל על הסוגיה היא פקודת בריאות העם, אשר מעניקה סמכות חוקית לגופים המקצועיים במשרד הבריאות להטיל הגבלות על לא-מתחסנים ואף להטיל חובת חיסון במקרים מתאימים. אין צורך בחקיקה חדשה על מנת לנקוט צעדים כאמור, כפוף לכך שצעדים אלה יהיו לתכלית ראויה ומידתיים, בהיותם מגבילי-חירות.

בהמשך לכך אנו בוחנים ארבע תכליות שיכולות להצדיק הבחנות בין מתחסנים ללא-מתחסנים: (1) מניעת תחלואה וצמצום נזקיה; (2) שיקום הכלכלה וחזרה לחיי שגרה; (3) השתת עלויות ההחלטה שלא להתחסן על מקבליה; (4) מתן תמריצים להתחסנות. אנו דנים בגורמים המשפיעים על צדקת תכליות אלה ומראים כיצד טיב האמצעי שייבחר משפיע על עוצמת ההצדקה הנדרשת.

נכון לעת הנוכחית, אין ברשותנו מידע קונקרטי מלא על טיב הצעדים שבכוונת הממשלה לנקוט, ולכן לא ניתן לבצע בחינה מלאה של מידתיות הצעדים המוצעים. לכן אנו מסתפקים בשלב זה בקווים מנחים כלליים לניתוח המידתיות. ככלל אנו טוענים שצעדים המשמרים את יכולת הגישה של הלא-מחוסנים לפעולות חיוניות ואת יכולתם להשתתף בפעילויות ציבוריות מרחוק (למשל בהוראה או בלימוד) או כפוף להוכחת היעדר מסוכנות (באמצעות בדיקת קורונה מהעת האחרונה) צפויים להיות מידתיים.

לבסוף, אנו דוחים את הטענה שהבחנה בין מחוסנים ללא-מחוסנים פוגעת בשוויון. בין שתי הקבוצות קיים שוני רלוונטי וענייני בכל האמור בפתיחת המשק ובנוגע למגוון רחב של פעילויות שהיו סגורות במשך מרבית השנה החולפת בשל המגפה. פתיחת המשק למחוסנים אינה מרֵיעה את מצב הלא-מחוסנים לעומת המצב הנוכחי, אלא מיטיבה את מצב המחוסנים. אין חסם מובנה המונע מהלא-מחוסנים לשנות את בחירתם ולעבור לקבוצת המחוסנים. מובן שכל מתווה חייב לכלול הסדרים למי שאינם יכולים להתחסן שלא מבחירתם, וראוי שיכלול גם "מנגנון חריגים", שיאפשר החרגה ממגבלות ספציפיות בנסיבות מצומצמות ומוצדקות שקשה לצפותן מראש.