רב-תרבותיות ליברלית-פוליטית כתרופה ליחסי דת ומדינה בישראל
פרופסור מאוטנר מנתח בספרו משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת את המאבק המשפטי והתרבותי המתנהל בישראל של היום בין המדגישים את זיקתה של ישראל למערב ולליברליזם לבין המדגישים את זיקתה ליהדות ולהלכה, ומציע את הרב-תרבותיות הליברלית-פוליטית כמודל מנחה להסדרת היחסים שבין הקבוצות השונות בישראל. מאמר זה, הנכתב בעקבות הספר, מצביע על המסע האינטלקטואלי והתודעתי שעבר פרופסור מאוטנר בין ספרו הקודם, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, שבו תמך מאוטנר בבית המשפט העליון במאבקו להשלטת ערכי הליברליזם על החברה הישראלית, לספרו הנוכחי, וטוען כי המסע משקף תהליך קבוצתי רחב יותר שבו הקבוצות היהודיות המרכזיות בישראל מכירות בהיותה של ישראל חברה רב-תרבותית ומחפשות נוסחאות שייטיבו את החיים המשותפים של הקבוצות השונות בישראל. כהמשך לכך המאמר בוחן את טענתו המרכזית של הספר, לפיה המודל הליברלי-פוליטי הרב-תרבותי הוא המתאים ביותר לישראל, שכן הוא המודל היחיד שהקבוצות השונות בישראל עשויות וצריכות להסכים עליו. הדיון בנושא, המבוסס הן על ניתוח פילוסופי-פוליטי תאורטי והן על בחינת אופיין הייחודי של הקבוצות בישראל, מבהיר מדוע אין להעריך עובדתית ולצפות נורמטיבית כי הקבוצות הדתיות יאמצו את המודל הליברלי-פוליטי הרב-תרבותי במתכונת המוצעת בספר כמודל המנחה של המשפט והמשטר בישראל. בעקבות מסקנה זו בוחן המאמר את דרכי הפעולה הניצבות בפני הקבוצה הליברלית בהנחה שהמודל הליברלי-פוליטי הרב-תרבותי לא יתקבל כמודל מוסכם. המאמר מעמת בהקשר זה בין החלופה הרובנית, הסבורה כי אין להשליט ערכים ליברליים בניגוד לעמדות הרוב, לגישה החוקתית, הדוגלת בהשלטה הליברלית החד-צדדית. בעקבות דיון חוקתי שימחיש את הקושי בשתי הגישות יסתיים המאמר בהצעת מתווה להשגת חוקה בהסכמה. ביסודו של מתווה זה עומדת גישה חוקתית שבה גבולות הגזרה ההכרחיים של הקבוצות השונות מוגנים, ואילו יתר התחומים והנושאים כפופים להכרעות רובניות. על-פי גישה זו, יש להבחין בין "ציפורי הנפש" של כל קבוצה שיוגנו בהסדר חוקתי, לבין נושאים אחרים, חשובים ככל שיהיו, שיוכרעו בשיח הציבורי והפוליטי הרגיל. אעריך כי במשא-ומתן כן ואותנטי בין הקבוצות השונות שיידונו במאמר קיים סיכוי להגיע להסדר חוקתי כאמור, וכי מכל מקום יתרונותיו של הסדר חוקתי מוסכם וחסרונותיהן של האלטרנטיבות האחרות מצדיקים את מיצוי הסיכוי להשגתו.
