פסיקת הוצאות לעותרים ציבוריים בבג"ץ: האם כל השערים ננעלו?

בפסיקת בג"ץ מהעת האחרונה קיימת מגמה להחמרה בהטלת הוצאות לחובת "עותרים ציבוריים". מגמה זו באה לידי ביטוי בכמה פסקי דין בולטים שבהם נפסקו הוצאות כבדות וחריגות לחובת ארגוני עותרים שונים, פסיקה זו הובילה לדיון ציבורי ומשפטי שנשמעה בו הטענה שמגמת פסיקת ההוצאות משקפת תפנית שמרנית של בית המשפט העליון, אשר תוביל להצרת "זכות העמידה" בבג"ץ ולשיבוש בפעילותם של הארגונים הציבוריים. המאמר מציע תפיסה שונה מעט של המגמה שעולה מפסקי הדין. תחילה ניתוח פסקי הדין מעלה כי הרקע להחלטות על השתת ההוצאות הוא התנהלות דיונית לא אחראית של עותרים ציבוריים, וכי פסיקת בית המשפט – עד כה – לא שינתה את דיני המעמד אלא את דיני ההוצאות בלבד. לצד ניתוח הפסיקה, הניתוח התאורטי המוצע במאמר מעלה כי אפשר להבין את מהלך פסיקת ההוצאות כמקדם שיקולים של יעילות דיונית באופן שהלכה למעשה יכול להוביל לשיפור בפעילות העותרים הציבוריים ואף לשיפור נגישות הצדק בבג"ץ.