רוב מיוחס בנושאים חוקתיים - לא רק דרישה כלפי הכנסת אלא גם רעיון לגבי בית-המשפט
בעת שבית־המשפט העליון קבע שיש לרשות השופטת סמכות לבטל חוק, הוקדש מקום נרחב למעמד המיוחד של חוקי־היסוד, והובעה דעה כי רצוי שחוקים אלה יהיו משוריינים וניתנים לשינוי רק על־ידי רוב מיוחד. מוצע במאמר כי גישה כזו תאומץ גם לגבי פעולת בית־המשפט בבטלו חוקים המנוגדים לתוכנם של חוקי־היסוד ולערכי־היסוד של החברה. הואיל וביטול חוק בשל התנגשותו עם חוק־יסוד מהווה מעשה חריגבעל משמעות מרחיקת לכת מבחינת חלוקת הסמכויות והפרדת הרשויות, רצוי כי יידרש רוב מיוחם בטרם תתקבל החלטה לבטל חוק. מצב כזה קיים במספר מדינות: בגרמניה, למשל, הדרישה לרוב מיוחס היא תוצאת לוואי מן העובדה שבית־המשפט החוקתי יושב בהרכב זוגי של שופטים. בעבר הועלה רעיון לדרוש רוב משוריין גם בארצות־הברית, רעיון שלא זכה לתמיכה מספקת, לפיו כדי לבטל חוק יידרש רוב של שני־שלישים מן השופטים הנוטלים חלק בדיון ובהחלטה. בדרישה כזאת יהיה כדי להבטיח כי אכן מדובר בהפרת ערכי־היסוד של החברה. זאת, לעומת ביטול חוק על חודו של קול אחד, בו ספק אם הוכחה בעליל הפרה של ערכי יסוד על־ידי הגוף הריבוני במדינה — בית המחוקקים. בהקשר הזה, רצוי לזכור כי רוב החוקים שבוטלו בארצית־הברית לא היו חוקים פדרליים של הקונגרס, אלא של בתי מחוקקים של המדינות.
