לקראת עיצובם של משטרי ממשל תאגידי יחסיים בישראל
חוק החברות, התשנ״ט–1999 מתמודד עם בעיית הנציג המאפיינת את השוק הריכוזי המקומי באמצעות קביעת הסדרים אחידים שתכליתם למזער את עלויות הנציג שבין בעל השליטה לבעלי מניות במיעוט בחברות ציבוריות בישראל. בחלוף עשרים שנה מאז חקיקתו בשלה העת לבחון את תקפותן של הנחות היסוד המונחות בבסיס הוראותיו לנוכח תמורות שונות בעולם העסקים הישראלי. מאמר זה מבקש לתרום לפיתוח יצירתי, חדשני ועשיר של דיני החברות באמצעות הנחת תשתית רעיונית לעיצובם של משטרי ממשל תאגידי יחסיים. תשתית זו מבקשת לאזן בין שתי תכליות מנוגדות: מחד גיסא הוראות הדין נדרשות לצמצם את עלויות הנציג למידה שתמזער את החשש כי בעל השליטה ינצל את כוחו לתיעול טובות הנאה פרטיות על חשבון זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט, ומאידך גיסא קיים חשש כי הגנה רחבה מדי על זכויות בעלי מניות המיעוט תפגע בסיכוי שבעל השליטה יקשור את גורלו בגורל החברה ויתרום לה ממומחיותו לפיתוח עסקיה. לפיכך המודל היחסי מבקש לכונן שיווי משקל נורמטיבי בין זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט לאינטרסים של בעל השליטה באמצעות יצירתם של דינים מורכבים יותר המביאים בחשבון את יחסי הכוחות הייחודיים שבין בעל השליטה לבעלי מניות המיעוט, את גודלה וסוגה של החברה, את תחום פעילותה, מצבה העסקי ותרומתה לצמיחה הכלכלית במשק המקומי.