למה שליש? על יציגות חירות ויציבות במשפט העבודה הקיבוצי

על פי דיני העבודה בישראל, על מנת לקבל הכרה משפטית כארגון עובדים יציג לצורך חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד, ארגון אשר לו מסור הכוח לייצג את כלל העובדים ביחידת המיקוח (לרבות העובדים שאינם חברים בארגון העובדים היציג), די בחברותם בארגון היציג של לפחות שליש מעובדי יחידת המיקוח. ניתן לתהות, כיצד דרישת השליש מתיישבת עם עקרונות היסוד של הדמוקרטיה ועם עקרון הכרעת הרוב. המאמר מבקש להתמודד עם השאלה האמורה באמצעות ניסיון להעניק לדרישת השליש מסגרת תיאורטית העולה בקנה אחד עם עקרונות המשטר הדמוקרטי, אך מבלי להצדיק את הדרישה האמורה. זאת מבקש המאמר לעשות על בסיס הגותו של פיליפ פטיט באמצעות יישום תיאוריים החירות כנוגדת שליטה, במישור היחסים שבין העובד לבין קבוצת העובדים על רקע יחסי העבודה. באמצעות דחיית תזת החירות השלילית ואימוצה של תזת החירות כנוגדת שליטה שרירותית, מבקש המאמר לראות בהתארגנות עובדים, העומדת בדרישות מסוימות, כ"נוגדן שליטה" במקום העבודה - מסגרת המחזקת דווקא את חירותם של העובדים. משכך, לטענת המאמר, דרישת השליש אינה בגדר דרישה שנכזבה לתמיכת הרוב, אלא דרישה שמטרתה הבטחת יציבות ההתארגנות במקום העבודה.