"חריג שיורי" לכלל הפוסל עדות מפי השמועה
הכלל הפוסל עדות מפי השמועה (להלן "כלל הפסילה" או "הכלל") הוא יסוד מוסד של דיני הראיות בישראל. על פי כלל זה, שמקורו במשפט המקובל האנגלי, ראיה שנתקבלה מפי השמועה פסולה אם מטרת הצגתה בבית המשפט היא להוכיח את אמיתות תוכנה. לאורך השנים, ובעיקר על רקע הביקורת שנמתחה על הכלל, התפתחו לצידו חריגים. חריגים אלו, המעוגנים הן בחקיקה והן בפסיקה, מכשירים את קבילותן של ראיות מסוימות ומאפשרים לבתי המשפט לבסס עליהן ממצאים. במקרים שאין בהם חריג ספציפי המאפשר את הכשרת האמרה, או כאשר האמרה אינה עומדת בתנאיו של חריג מסוים, תהא האמרה בלתי קבילה באותו הליך, ולא יהיה ניתן לקבוע על פיה ממצאים. מכאן עולה כי לבתי המשפט המנהלים את דיוניהם בכפוף לדיני הראיות אין סמכות לסטות מכלל הפסילה אלא בהסכמת הצדדים להליך או במסגרתם של החריגים הקיימים. זהו הסטטוס קוו הקיים זה שנים רבות בדיני הראיות בישראל, והמשקף את המתח שבין ההצדקות לכלל הפסילה לבין טענות הביקורת נגדו. הצדקות אלו מקורן בטעמים הנוגעים לתכליתם של דיני הראיות ובטעמים נוספים חברתיים ומוסריים הנשענים על מדיניות עצמאית המשתרעת אל מעבר לתחום של דיני הראיות. מאמר חלוצי זה יוצא בקריאה לעגן בדיני הראיות בישראל "חריג שיורי" לכלל הפסילה. חריג זה, אשר יחול הן בהליכים פליליים והן בהליכים אזרחיים, יתקיים לצידם של החריגים הקיימים ויעניק לערכאות השיפוטיות בישראל סמכות לסטות מכלל הפסילה במקרים מתאימים. טענת המאמר היא כי הביקורת נגד כלל הפסילה, ההצדקות לכלל הפסילה שאינן חפות מספקות, הקשיים שמעוררים החריגים הקיימים ומגמת המעבר מכללי קבילות לכללי משקל – כל אלה תומכים בהגמשת כלל הפסילה כדי שיתאפשר להכשיר עדויות מסוימות בכפוף לשיקול הדעת השיפוטי. המאמר אף מציע מודל מקורי לחריג שיורי בדיני הראיות בישראל. מודל זה נועד לתת מענה ייעודי וייחודי לכל אחד משלושת סוגי האמרות האלה: אמרות שמעמדן אינו מוסדר באמצעות החריגים הקיימים, אמרות שקיים בעניינן חריג המאפשר את קבלתן ואמרות שאינן עומדות בתנאיהם הדווקניים של החריגים הקיימים אך קיים בהן צורך והן בעלות ערובות לאמיתותן.
