החיסיון מפני הפללה עצמית: בחינה מחודשת בראי הטכנולוגיה
בשנים האחרונות מתמודדות רשויות אכיפת החוק ברחבי העולם עם קשיים הולכים וגוברים בכל הנוגע לצורך להתגבר על הגנות סיסמה והצפנה אשר מותקנות במחשבים, במכשירי טלפון סלולריים, ביישומים ספציפיים או בשירותים מקוונים. קשיים אלה צפו ועלו לתודעה הציבורית בעיקר לאחר פיגוע הטרור שבוצע בעיר סן-ברנרדינו שבארצות הברית בשנת 2015, אז פנה ה-FBI לחברת Apple בבקשה שזו תסייע לו להתגבר על הצפנה שהייתה במכשיר של אחד ממבצעי פיגוע הטרור, שכן לא הייתה אפשרות טכנית להתגבר על ההצפנה בפרק זמן סביר.
מקרים אלה ורבים אחרים מעידים על התנגשות בין צורכיהן של רשויות החקירה והביטחון בבואן לחדור, על פי סמכות כדין, למחשבים ולטלפונים סלולריים, לבין זכויותיהם של המשתמשים לפרטיות ולחיסיון מפני הפללה עצמית.
המאמר סוקר את הטכנולוגיות העיקריות המשמשות כיום לצורך הגנה מפני חדירה או עיון לא מורשים בחומרי מחשב האגורים במחשב או בטלפון סלולרי, ובהן זיהוי פנים, טביעת אצבע, זיהוי קולי ועוד. לאחר מכן המאמר סוקר את החיסיון מפני הפללה עצמית, בראייה היסטורית ובראי ההצדקות המוכרות לחיסיון זה. בהמשך מועלית הטענה כי החיסיון מפורש כבעל תחולה מוחלטת במקומות שבהם הוא מוחל, אולם ההצדקות לחיסיון יכולות להוביל אף לפירוש של החיסיון מפני הפללה עצמית כחיסיון יחסי, הניתן לאיזון אל מול אינטרסים אחרים.
המאמר מבקש להציג מודל משפטי להתמודדות עם סוגיית המתח בין רצונן של רשויות החקירה להתגבר על אמצעי האבטחה המגינים על מכשירי הטלפון הסלולריים ועל המחשבים של חשודים ונחקרים לבין זכויותיהם של בעלי המכשירים לחיסיון מפני הפללה עצמית ולפרטיות. המודל המשפטי המוצע מכיר בחיסיון מפני הפללה עצמית כחיסיון יחסי ומבקש לערוך איזון קונקרטי בין הזכויות לאינטרסים המתנגשים, לפי כמה קווים מנחים אשר יורכבו הן מכללים נוקשים, שהם בבחינת תנאי סף, והן מפרמטרים שייבחנו בכל מקרה ומקרה.
