הפרשות בראי החשבונאות ובדיני המס

המאמר דן בהשלכות אימוץ התקינה החשבונאית הבין-לאומית (IFRS) על דיני המס בישראל בהתמקדו בהשלכות הפיסקאליות של תקן חשבונאות בין-לאומי 37, העוסק ברישום החשבונאי של הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים. הפרשה חשבונאית (Provision) היא התחייבות של הפירמה שעיתוי פירעונה או סכומה אינם ודאיים. תקן ה-37 IAS מאפשר רישום חשבונאי של הפרשות אשר מידת אי-הוודאות בעניינן רבה מזו שהתאפשרה בדין החשבונאי בישראל עובר לאימוץ התקן. המאמר בוחן את אופן ההתמודדות הצפוי ואת אופן ההתמודדות הרצוי עם אימוץ ה-IFRS לעניין ההפרשות, ההתחייבויות התלויות וכן לעניין נושאים מקבילים לסוגיה זו נוכח ניתוח שיקולי מדיניות עקרוניים ויסודיים בדיני המס, כגון כללי "המס הטוב" ועקרון "מס האמת". בחינת ההשלכות הפיסקאליות של תקן חשבונאות בין-לאומי 37 חשובה ומעניינת במיוחד בנושא השלכות המס של אימוץ התקינה הבין-לאומית, בין היתר בשל הפער שבין תכליותיהם השונות של כללי החשבונאות וכללי המס. לפי העמדה הנורמטיבית אשר תוצע במאמר ראוי שדיני המס יכירו בהפרשות, בהתקיים כמה מבחנים שתכליתם בצמצום החששות מפני קשיים הכרוכים באומדן התחייבויות לא ודאיות ומפני קשיים הנובעים ממהימנות ומאי-ודאות של התחייבויות כאמור. כמו כן יוצר במאמר מחקר השוואתי בדבר ההשלכות הפיסקאליות של תקן חשבונאות בין-לאומי 37 בקרב מדינות זרות.