על בשלות וחוקתיות

בפרשות בוגרי התיכון הערבי ואיגוד הנאמנים דחה בית המשפט העליון עתירות נגד חוקתיותה של חקיקה ראשית בעילת סף של חוסר בשלות, משום שהחוקים שעמדו על הפרק טרם יושמו. בית המשפט קבע כי הכרעה שיפוטית מושכלת מחייבת קיומן של נסיבות קונקרטיות, ולכן יימנע ככלל מביקורת שיפוטית על חוקים טרם יישומם. רשימה זו תדון בכמה משמעויות מרכזיות הנובעות מהחלת דוקטרינת הבשלות בביקורת שיפוטית על חוקים בישראל ותבקר את האופן שבו היא יושמה בשתי הפרשות. כבסיס לדיון תוצג ההבחנה הדוקטרינרית העמומה בישראל בין ביקורת שיפוטית "על פני החוק" לבין "ביקורת שייושם". טענותיה המרכזיות של הרשימה הן שתיים: ראשית, הגישה העולה מפסקי הדין הכורכת את שאלת חוקתיותו של חוק עם שאלת יישומו, סוטה מהפרקטיקה הנוהגת בישראל באשר לביקורת שיפוטית על חוקים. זו מוחלת לרוב במופשט, ללא זיקה הכרחית לנסיבות קונקרטיות. יוצע אפוא כי יש להבין את דוקטרינת הבשלות כמבחן של שפיטות, שהוא חדש למדי בשיטה הישראלית בהקשר החוקתי אשר עיקר פועלו במישור הזמן, והשימוש בו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. שנית, הרשימה תציע כי יש לראות בדוקטרינת הבשלות מבחן מהותי הכולל רכיבים שמטרתם להעריך את החוק לגופו של עניין ולא מבחן טכני הנשען בעיקר על השאלה אם החוק כבר יושם. זאת בהתבסס על ניתוח יסודות דוקטרינת הבשלות כפי שהיא חלה בארץ מוצאה – ארצות הברית. מסקנת הדיון תהיה כי השאלה אם יש מקום לדון בחוקתיותו של חוק אינה נבלעת בשאלת בשלותו להכרעה שיפוטית כפי שנוסחה בשתי הפרשות, וכי תפיסה אחרת של דוקטרינת הבשלות הייתה עשויה להביא לידי ניתוח שונה של העתירות.