זכויות אדם ובטחון המדינה

      לפני ארבעים שנה קמה מדינת ישראל. בהכרזה על הקמת המדינה נאמר, כי היא ״תבטיח שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין״. באותה שעה נלחמה ישראל על חירותה. מלחמה זאת טרם נסתיימה. הסכנה לבטחון המדינה עדיין קיימת מבית ומבחוץ. מזה ארבעים שנה, ללא הפוגה, מתנהל המאבק על הביטחון. מאבק זה תובע מחיר. בין היתר הוא תובע את מחירו בזכויות־האדם. חירות הביטוי, למשל. כפופה לצנזורה צבאית. מלחמה — אמר פעם שופט אנגלי — אין מנהלים לפי העקרונות של המגנה קרטה. בהרצאה זאת אני מבקש לברר את תוצאות המאבק בין בטחון המדינה לבין זכויות האדם. לצורך זה אבדוק באיזו מידה המערכת המשפטית מעדיפה את האינטרס של בטחון המדינה על פני האינטרס של זכויות האדם, מהי ההצדקה להעדפה זאת והאם ניתן להגיע לאיזון טוב יותר בין אינטרסים אלה.