נהיגה תחת השפעת החוק: האם החוק האוסר על נהיגה תחת השפעת סמים מצדיק את מטרתו? (גיליון יח)
נהיגה בשכרות הינה אחת מעבירות התעבורה החמורות. העובר עליה צפוי לעונשים חמורים הכוללים, בין היתר, ענישת מינימום בדמות פסילה שלא תפחת משנתיים. המונח "שיכור", ביחס לנהיגה בהשפעת סמים מוגדר כך: "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן". הגדרה זו יוצרת חזקה משפטית חלוטה אשר קובעת קשר ישיר בין הימצאות סם או תוצר חילוף חומרים שלו בגוף ובין פגיעה בכושרו של הנהג. עם זאת, קשר כזה לא בהכרח מתקיים במציאות.
הפער בין החזקה לבין המציאות מתחדד נוכח שינוי עקבי ופומבי במדיניות רשויות המדינה השונות בעניין צריכת סם הקנביס שסופו בהתקנת תקנות הקובעות כי עבירה של החזקה או שימוש בקנביס לצריכה עצמית, היא עבירת קנס מינהלית.
במאמר אתמקד בעבירת הנהיגה בשכרות תחת השפעת סם קנביס או תוצר חילוף שלו ובקושי במציאות החוקית כיום ביחס לצרכני קנביס שלא ברישיון. אסקור את הוראות פקודת התעבורה, את התיקונים העיקריים אשר עיצבו אותה ואתייחס לאופי החזקה שנקבעה בה. בחלק השני אסקור את השינויים העיקריים ביחס של רשויות המדינה לסם הקנביס. בחלק השלישי, אבקר את המצב הנוהג כיום. לאחר מכן אציע פתרונות אפשריים אשר עשויים לתת לבית המשפט כלים להתמודדות עם חוסר הצדק הקיים עד לתיקון החוק על ידי המחוקק. לבסוף, אצטרף לקריאות הרבות לשינוי החוק.
