שיעור מהדוד סם: משפט פונקציונלי, אנלוגיה מפלילה ועקרון יסוד מזכה
בנובמבר 2020 זיכה בית המשפט העליון את פלוני מביצוע מעשה מגונה בנסיבות היותו בן משפחה, על רקע העובדה שהתגרש מדודתה הביולוגית של הקורבן בטרם ביצע את המעשה, והסתפק בהרשעתו במעשה מגונה בנסיבות מחמירות. המאמר מנתח בהרחבה מאבק שנדון בפסק הדין בין מגמת הפרשנות הלשונית למגמת הפרשנות התכליתית בישראל. בפן הכללי חושף המאמר את חולשתה הכללית של ההישענות על התכלית, בהיות הישענות זו חריגה מכללי הדין, וכן בשל הקושי לאתר את התכלית ובשל ההבנה שבמקרים רבים מאוד התכלית המשוערת אינה מוגנת כלל הכול במציאות המשפטית שבה התכלית – אינה מובילה לזיכויו של מי שמבחינה לשונית קיים בבירור את יסודות העבירה. המאמר קורא להגביל את השימוש בפרשנות התכליתית בדיני העונשין למקרים המפורטים בסעיף 34 כא לחוק העונשין, בהימנעות מוחלטת מפרשנות תכליתית המרחיבה את הלשון אל מעבר לשימוש הטבעי. בפן הקונקרטי המאמר מצדיק את התוצאה המשפטית של הזיכוי החלקי וחושף את ליקויי התזה התביעתית במובני לשון, דוקטרינה ותכלית. בתום הדיון ביחסי לשון ותכלית, המאמר מצביע על כוחו של הפורמליזם להגן על זכויות הפרט ועל חירותו במשפט הפלילי ביעילות ובמסירות, הגנה שאינה מאפיינת את האקטיביזם השיפוטי במשפט הפלילי בישראל, ומציע לראות בהיצמדות לעקרונות יסוד במשפט הפלילי הגנה על זכויות הפרט לא פחות מפנייה לכלים חוקתיים.