הסדרי טיעון ובעיית החף
הסדרי הטיעון השתלטו כמעט לחלוטין על המשפט הפלילי. רק שיעור זעום מהכרעות הדין בפלילים מתקבלות לאחר הליך משפטי מלא. ברובם המכריע של המשפטים הפליליים מורשע הנאשם על פי הודאתו בלא שמיעת ראיות. במרבית המקרים הודאה זו מתקבלת בעקבות הסדר טיעון. הפער הגדול בין ההליך הפלילי המוכר מהסרטים, מהספרים או מקריאת חוק סדר הדין הפלילי, לבין ההליך הנוהג בבתי המשפט, נהפך בשלושת העשורים האחרונים לאחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתחום סדר הדין הפלילי. מאמר זה מבקש לבחון את אחת הטענות החריפות ביותר המושמעות נגד השימוש בהסדרי הטיעון - הטענה שזכתה בספרות לכינוי ״בעיית החף". על פי טענה זו, הסדרי טיעון עלולים להביא להרשעת חפים: נאשמים חפים מפשע עלולים להודות באשמה כשמוצע להם הסדר טיעון, שכן הם חוששים מהרשעה בהליך מלא שתוביל לעונש חמור בהרבה מהמוצע בהסדר. לדעת רבים מהטוענים כך, די בחשש זה כדי לאסור על השימוש בהסדרי טיעון. תומכי ההסדרים טוענים, מנגד, כי הרצון להגן על הנאשם החף אינו יכול להצדיק איסור על הסדרי טיעון. הסדר הטיעון המוצע לנאשם הוא רק אופציה הניתנת לו, ואם הוא בוחר בה הדבר מלמד שמבחינתו היא הרע במיעוטו. איסור על הסדר טיעון משמעו חיוב הנאשם לעמוד בפני הסיכון שיימצא אשם בתום הליך משפטי מלא ויוטל עליו עונש חמור בהרבה. לפיכך, הסדרי טיעון אינם מגדילים את הסיכון לנאשמים חפים. עמדה זו התקבלה לאחרונה על ידי הרכב מורחב של בית המשפט העליון. במאמר טוען המחבר כי שני הצדדים לפלוגתה טועים בזיהוי בעיית החף ולכן גם בהתמודדות עמה. הבעיה אינה שמוצע לנאשמים חפים להגיע להסדרי טיעון; הבעיה היא בעצם ההחלטה של התביעה להעמיד נאשמים חפים לדין. במשטר הנשלט על ידי הסדרי טיעון הסיכון שנאשם חף יועמד לדין גדול יותר, מכיוון שבמשטר כזה התביעה יכולה להבטיח הרשעה בקלות יחסי - גם אם התיק חלש - באמצעות הסדר טיעון מקל. במילים אחרות: על פי המאמר, בעיית החף נוצרת עקב החלטת התביעה להעמיד לדין נאשמים שהראיות נגדם אינן מבוססות כדבעי, בין היתר ביודעה כי מרביתם יודו במסגרת הסדרי טיעון. כדי לפתור קושי זה יש לפתח מנגנון שיעודד את התביעה לסנן תיקים שבהם הראיות אינן מוצקות. לצורך פיתוח מנגנון כזה מוצע במאמר להשתמש בהצעת התביעה להסדר טיעון ככלי לזיהוי תיקים ״חלשים״. כאשר התביעה מבקשת להגיע להסדר טיעון בתיק חלש יחסית, היא תוכל להשיג את הסכמת הנאשם להסדר רק אם תציע לו עונש קל במיוחד, מכיוון שבתיק ״חלש״ יש לנאשם סיכוי סביר להימצא זכאי אם יכפור באשמה. לפיכך, מידת ההקלה בעונש המגולמת בהסדר יכולה לשמש איתות לגבי עצמת הראיות בתיק. בית המשפט יכול להיעזר באיתות זה ולצמצם את החשש שחפים יורשעו באמצעות דחיית הסדרים מקלים במיוחד. אם התביעה לא תוכל להגיע להסדר בתיקים חלשים, העלות של ניהול תיקים אלו תגדל משמעותית. כתוצאה מכך היא תעדיף להקצות את משאביה המוגבלים לתיקים מבוססים יותר, גם אם משיקולים אחרים תיקים אלו פחות חשובים בעיניה. בדרך זו יקטן שיעור הנאשמים החפים שיועמדו לדין. עם זאת, בית המשפט נדרש לקבל את ההחלטה על דחיית ההסדר לפני שהנאשם הודה. כך יובטח שבאותם מקרים שבהם יחליט בית המשפט לדחות את ההסדר, הנאשם יוכל להתגונן מפני האישומים ולא יורשע על פי הודאתו. באמצעות ביקורת שיפוטית כמוצע במאמר יוכל בית המשפט לצמצם משמעותית את חומרתה של בעיית החף.
