בג"ץ אדלשטיין – הערת פסיקה (מאמרים שיראו אור בקרוב)

גיליונות: גליון יז
יונתן גרין

ביום 23.3.20 ניתן בבית המשפט העליון פסק דין חלקי בעניין סירובו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לקבוע דיון למינוי יו"ר כנסת קבוע לבקשת 61 חברי כנסת. בית המשפט בחר להתערב בהחלטתו הפנים-פרלמנטרית של יו"ר הכנסת והורה לו לקיים דיון כאמור במסגרת זמנים מוגדרת. הערת פסיקה זו מצביעה על שורה של ליקויים חמורים בניתוח המשפטי שנערך בפסק הדין, ובעיקר באופן החלת המבחן המשפטי המרכזי, "מבחן סבידור" (הידוע גם כ"מבחן שריד"), על המקרה הנידון. בית המשפט סטה באופן קיצוני מפסיקתו הקודמת במספר היבטים, מבלי לציין זאת במפורש, בעוד שלא קיים דיון כלשהו אודות אותם תקדימים ותוך שהוא משדר "עסקים כרגיל". בית המשפט כמעט ולא התייחס לתחולת הוראות תקנון הכנסת והחריגה מהן, בעוד שבעבר בית המשפט התערב רק במקרים בו קבע במפורש כי התקנון הופר. בית המשפט לא נימק את המבחן העיקרי בפסק הדין מחד, ומנגד גם לא פירט את אופן החלת המבחן בנסיבות המקרה שנידון לפניו. שגיאת בית המשפט על פני הדברים היא כפולה – הן בתוכן ההחלטה הסותרת את ההלכה הפסוקה על פני הדברים, והן בהעדר ניסיון הנמקה בסיסי מצד בית המשפט. יש בליקויים אלו לשנות את המסקנה הסופית אליה הגיע בית המשפט, ולפחות יש בהם להחליש מסקנה זו, ומכל מקום הם מהווים ביקורת נוקבת על ההנמקה המצויה (והחסרה) בפסק הדין.