עילה חוקתית לפיצוי נפגעי חיסון (בעקבות ע"א (מחוזי מרכז) 26219-04-19 מדינת ישראל נ' אלמוני (חסוי) שביטל את פסק הדין ת"א (שלום כ"ס) 54431-03-14 פלוני נ' מדינת ישראל)

המאמר עוסק בביקורת על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל פסק דין של בית משפט השלום אשר הכיר, על יסוד עילה חוקתית, באחריות המדינה ללא אשם לנזק שנגרם לאדם ממתן חיסון. בית משפט השלום דחה תחילה את תביעת הנפגע בעילות לפי פקודת הנזיקין בגין רשלנות והיעדר הסכמה מדעת. בהמשך הייתה השאלה המרכזית אם ניתן להעניק סעד לנפגע שסבל נזק כבד מן החיסון על יסוד עילה חוקתית, נוכח העובדה כי קיים חוק ביטוח נפגעי חיסון שהסדיר מתן פיצוי ללא אשם. בית משפט השלום הגיע למסקנה חיובית על יסוד המבחנים שהוזכרו בפסיקה של בית המשפט העליון בהקשר זה, דהיינו: מעשה שלטוני המטיל נטל לא מידתי על פרט מסוים, פגיעה חמורה בזכות חוקתית והיעדר סעד אפקטיבי, והנפגע נשאר אפוא נטול סעדים. בית המשפט גרס כי חוק ביטוח נפגעי חיסון אינו אפקטיבי משום שסכום הפיצוי מוגבל מאד, והוא מונע הגשת תביעה לפי החוק הזה אם הוגשה קודם תביעה לפי פקודת הנזיקין, וכן ההפך. לפיכך היה הנפגע הנדון נשאר ללא סעד. בית המשפט המחוזי מבסס את מסקנתו בדבר ביטול פסק הדין קמא בעיקר על כך שהנפגע לא טען כי הוא זכאי לפיצויים על יסוד עוולה חוקתית, וכי הוא לא הוכיח על יסוד תשתית עובדתית מבוררת שחוק ביטוח נפגעי חיסון אינו נותן מענה אפקטיבי לנפגעי חיסון. לכן ההכרה בעילה חוקתית מאיינת את החוק ויוצרת "מסלול עוקף". הביקורת במאמר על פסק הדין המחוזי מתייחסת הן לקביעה של היעדר טיעון והן לקביעה של היעדר הוכחה בדבר מהות החוק במציאות. בעניין מהות החוק מובאת הספרות הענפה המוכיחה את כישלונו של החוק לספק בפועל מענה מתאים לנפגעי חיסון ואת הסיבות לכך. כמו כן, מובאת לשם השוואה מסקנה דומה בנוגע לחוק האמריקאי הדומה לו. כן מוזכר פסק דין חדיש של בית הדין האירופי לצדק בעניין הקשר הסיבתי בין החיסון לבין הפגיעה, שהוא אחת הסיבות לאי-הצלחת החוקים הדומים. מכאן המסקנה כי כל עוד לא תיקן המחוקק שלנו את החוק כדי שימלא את מטרתו, החלתה של עילה חוקתית היא ראויה.