חמש שנים לבית הדין לעררים - מבט לאחור עם הפנים קדימה

ביום 1.6.2014 נפתחו דלתות בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל.

בית הדין הוסמך לדון במרבית ענייני הכניסה לישראל וההרחקה ממנה, ובענייני ההגירה והמעמד, והחליף בפועלו את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר עד להקמת בתי הדין שימש ערכאה ראשונה למי שחש עצמו נפגע מהחלטת משרד הפנים בעניינו, וכן את ועדות ההשגה לזרים אשר פעלו אותה העת בחלק מחבלי הארץ. הקמת בית הדין לעררים השתלבה במגמה הכללית במשפט המנהלי הישראלי להעברת חלק ניכר מן ההתדיינות הראשונית בין הפרט לרשויות אל בתי דין מינהליים, ומאז הקמתו דן בית הדין והכריע בכ-20,000 עררים, באופן שהוביל מחד גיסא להגברת הגישה למנגנוני הביקורת השיפוטית על החלטות משרד הפנים, ומאידך גיסא להפחתת העומס על מערכת המשפט.

בסקירה זו, הנכתבת במלאת חמש שנים להקמת בית הדין, יתוארו תהליך הקמת בית הדין, פועלו ותפקודו, וכן יוצגו נתונים הממחישים את היקף הפעילות המשפטית בבית הדין ואת השפעת הקמתו של בית הדין על מערכת המשפט בכל הנוגע לביקורת השיפוטית בתחום ההגירה. נוסף על זה תוצגנה כמה סוגיות נלוות הדורשות עיון ומחשבה בראייה צופה פני עתיד – תתואר הבעייתיות הגלומה בתופעת אי-המענה מצד משרד הפנים לבקשות המוטלות לפתחו, הפוגעת במבקשי השירות ומטילה נטל כבד על בית הדין; ייסקר מערך היחסים שבין בית הדין לעררים לבין בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין ויוצג הצורך בעריכת רפורמה במארג הסמכויות; יודגש הצורך בחיזוק מנגנוני אי-התלות ועצמאותו השיפוטית של בית הדין לעררים.