המעמד ה(על)-חוקתי של המשפט המינהלי בישראל

הטענה העומדת במרכז המאמר היא כי בניגוד להשקפה המקובלת, לב ליבה של הביקורת החוקתית בישראל מבוססת, הלכה למעשה, על דוקטרינות משפטיות שפותחו במשפט המינהלי, ואילו המשפט החוקתי שלנו – למרות הבולטות הלכאורית שלו בשיח השיפוטי לאורך העשורים האחרונים – הוא לא יותר מאשר "חגורת הגנה חיצונית" על סמכות בית המשפט, שבמהותה מבוססת על התפתחויות במשפט המינהלי שלנו שהתרחשו במהלך שנות השמונים. כלומר, המוניזם המשפטי שביסוד המשפט בישראל מקורו דווקא במשפט המינהלי ובהתפתחויות שהתרחשו בו. במובן זה, השיטה החוקתית בישראל הייתה ונותרה שיטה חוקתית של "דרגה אחת", ואילו בתוך אותה דרגה אחידה שבה פועל המשפט הציבורי שלנו קיימות כמה דוקטרינות מינהליות, ובראשן דוקטרינת הסבירות והעקרונות הנוגעים למעמד היועצת המשפטית לממשלה, שהם הבריח התיכון של המשפט הציבורי בישראל. המאמר סוקר את ההתפתחות במעמדן של הדוקטרינות המינהליות הללו ואת יחסן לעקרונות המשפט החוקתי במהלך ארבעת העשורים האחרונים ואת התהליכים הפורמליים והלא פורמליים שקיבעו את מעמדן העל-חוקתי, מעמד שהוכר באופן גלוי ופורמלי בבג "ץ הסבירות.