ארבעים שנה למשפט הישראלי – דיני הנזיקין והקודיפיקציה של המשפט האזרחי
מאז הקמת המדינה ועד היום התרחשו שתי "מהפכות" שקטות בתחום המשפט: האחת – בתחום המשפט הציבורי; והשנייה – בתחום המשפט הפרטי. במשפט הציבורי היינו עדים לגיבושה של חוקה מטריאלית – חלקה במסגרת חוקי־היסוד, פרי עבודתה של הכנסת כרשות מכוננת; וחלקה במסגרת זכויות־האדם, פרי עבודתו של בית המשפט העליון כעוסק בחקיקה שיפוטית. במשפט הפרטי היינו עדים לגיבושה של קודיפיקציה אזרחית, בעיקר פרי עבודתה של הכנסת כרשות מחוקקת וחקיקה שיפוטית "בין הסדקים" של החקיקה. בעוד שבתחום המשפט הציבורי הפעילות החקיקתית היתה דלה למדי, ועיקר המעמסה החוקתית הוטל על שכם בית־המשפט, הרי בתחום המשפט הפרטי היתה הפעילות החקיקתית ניכרת, ועיקר המעמסה הוטל על שכם המחוקק, כאשר בית־המשפט מילא את התפקיד הקלסי של פרשנות, מילוי חסר ופיתוח המשפט לשם גישור בין משפט לחיים, וכל זאת – במסגרות שנותרו פתוחות על־ידי המחוקק.
