המהפכה החוקתית - תיאור המציאות או נבואה המגשימה את עצמה?

מאמר זה בודק את פסק-הדין בעניין חוק גל כחלק מן המהלך החוקתי בישראל מאז הקמתה. חלק מן השופטים בפסק־הדין, בעיקר הנשיא (הנכנס) ברק, מדברים על מהפכה חוקתית שאירעה עם חקיקת חוקי־היסוד ב־1992. החלק הראשון במאמר עוסק בבדיקת מהותן של חוקות, תפקידיהן הפוליטיים, תנאים לנחיצותן ודרכים ראויות לאימוצן. בחלק השני נסקר המהלך החוקתי בישראל מאז הקמת המדינה, ונבדק המצב בישראל לאור הדיון הכללי בחלק הראשון. המסקנה היא כי בישראל נחוצה מאוד חוקה נוקשה, עליונה, עם ביקורת חיצונית, אולם כי לא בשלו התנאים הפוליטיים והחברתיים לכינונה הנכון. בחלק השלישי נעשית הערכה של שיח המהפכה החוקתית. נטען בו כי חוקי־היסוד בעניין זכויות האדם, שנחקקו ללא תשומת לב מרובה וברוב לא גדול, מהווים שינוי חשוב בחקיקה להגנת זכויות־אדם בישראל. הם נועדו למנוע קיפאון מתמשך בשל העובדה שלא היתה בכנסת הסכמה רחבה לגבי הגנה חוקתית על זכויות־אדם וביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת. החוקים מנוסחים ברמה חוקתית, וכוללים סעיפים המצביעים על כך שהמחוקק התכוון לאפשר בדיקה וביטול תוקף של חוקים שאינם עומדים בדרישות חוקי־היסוד. יחד עם זאת, בגלל הנסיבות הפוליטיות, השינוי הזה הינו, בינתיים, חלקי וטנטטיבי. שיח המהפכה החוקתית, לפחות בפי הנשיא ברק, אינו רק תיאור. הוא נועד לסייע להשלים את המהלך, להנהיג בארץ חוקה שלמה, עליונה ונוקשה, הכוללת מגילת־זכויות שלמה, המפקידה את בית־המשפט על ביקורת שיפוטית המונעת סטיות מן החוקה, ונותנת מעמד שווה, עצמאי ובלתי תלוי לשלוש הרשויות. גם מי שמסכים עם היעד הזה, יכול להתנגד — מטעמים של מוסר פוליטי ותבונה פוליטית כאחד — ליוזמה הפעלתנית של בית־המשפט בקידום המהלך החוקתי, על רקע ההתנגדות במערכת הפוליטית. יתירה מזו, שיח המהפכה החוקתית מטשטש את העובדה כי אין הסכמה בישראל, לא רק במערכת הפוליטית, גם על השאלה אם יעד זה הינו רצוי לישראל, וגורם לתגובת־נגד במערכות הפוליטית והמשפטית. בשל כך, לא ברורה בינתיים התרומה של שיח המהפכה החוקתית למהלך החוקתי, להגנה על זכויות האדם בישראל, ולמעמדו של בית־המשפט מול המערכת הפוליטית.