אגב הפסיקה, מזכה שאינו אלא מזיק - מפלאי דיני-ההשבה בעקבות הפרת חוזה

בפרשת לוי נ׳ מבט נדונה בהרחבה אפשרות צירופם של סעד ההשבה וסעד הפיצויים, העולה משילוב הוראות סעיף 2 וסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970. הרשימה מבקרת את דרך ההתמודדות של בית-המשפט עם הבעייתיות שבמתן שתי תרופות סותרות לכאורה: הביטול וההשבה הנגזרת ממנו, מגמת פניו אחורה - למצב הטרום חוזי, ואילו פיצויי הציפיות מגמת פניהם קדימה אל מה שהיה לו קוים החוזה. המחבר מציע בסיס רעיוני מושגי חדש להתמודדות עם בעיייתיות זו, שביסודו הדעה כי סעיף 9 לחוק התרופות מעמיד לרשות הנפגע שתי חלופות של ביטול חוזה. האחת, מטרתה להחזיר הצדדים למצבם הטרום-חוזי והשניה תכליתה להביא הנפגע למצב בו היה לו קוים החוזה. המחבר עומד על המשמעות השונה של תרופת הביטול וסעד ההשבה הנובע ממנה, בכל אחד מהמקרים. הוא אף גורס כי בהבחנה זו יש כדי להבהיר כי תרופת ההשבה הינה חוזית ואין היא מבוססת, כגישת הפסיקה,על העיקרון של מניעת עשיית עושר ולא במשפט. יישומה של ההבחנה המוצעת על עובדות פרשת לוי נ' מבט תומך במסקנת בית-המשפט, אך מטעמים שונים המצביים את ההחלטה על אדנים מוצקים וברורים יותר.