מחקר המשפט העברי - מהותו ומטרותיו
המחקר של המשפט היהודי מעורר בעיות מתודה רבות. ההלכה היהודית היא מערכת נורמטיבית דתית אשר מאחוריה מסורת בעלת רציפות היסטורית ארוכה מאוד, דורות רבים של תלמידי חכמים עסקו בה בעיון ובמעשה. השאלה הראשונה העומדת בפני החוקר המודרני היא, איפוא: ״במה שונה מחקרו, המכונה לעתים מדעי, מן הלימוד והעיון של בית המדרש הישן?״ האם השוני הוא במתודה או במטרה או בשתיהן גם יחד? מה טיבו של שוני זה? הקושי במתן תשובה לשאלה זו נעוץ בין היתר בכך כי המשפט על מקורותיו עשוי לשמש מושא למחקרים במסגרת ענפי מדע שונים: היסטוריה, פילוסופיה, מדעי החברה, ועוד. כמו כן קשירה התשובה בהבהרה מוקדמת של בעייה נוספת וכללית, והיא: מהות המחקר המשפטי עצמו. אין ספק כי קיים קשר הדוק בין מטרת המחקר לבין שיטתו. כן נראה כי הגדרת מטרתו של מחקר אינה נקיה מהכרעות ערכיות המסורות ללבו של החוקר. ננסה במאמר זה להבהיר את הבעיות המתודולוגיות העומדות בפני החוקר תוך כדי עיון ביקורתי בעבודות המחקר של אחדים מבין חוקרי המשפט העברי המובהקים. תחילה נדון במונח משפט עברי עצמו המשמש רבים מבין החוקרים לשם הגדרת תחום מחקרם. לאחר מכן נבדוק את היחס בין המחקר ההיסטורי של המשפט לבין המחקר הדוגמתי. הפרק אחריו יוקדש לתיאור ביקורתי של עבודותיהם המחקריות של א׳ גולאק, מ׳ אלון וש׳ אלבק. בסיכום נציע מספר הצעות לעריכת מחקרים במשפט היהודי.
