הזכויות הרכושיות - סיווג חדש ונפקותו

(חלק ראשון: בעיית הסיווג)

שאלה אוניברסאלית ועתיקת יומין היא שאלת סיווגן והגדרתן של הזכויות הרכושיות למיניהן. רבים וטובים ישבו על מדוכה זו, אך פתרון העונה על דרישות ההיגיון וצורכי החיים המעשיים דומה שטרם נמצא. אכן, הבעיה אינה עיונית גרידא וללא אבן בוחן נאמן אין להשיב על שאלות מעשיות רבות, כגון: באיזו מידה חייב אדם פלוני לכבד זכות פלונית? כיצד נוצרת זכות? כיצד תעבור מאדם לאדם? כיצד ואימתי תפקע? מה הוא דינה? היחולו עליה דיני קניין או דיני חיובים? דין מקום ההימצאו של נכס מסוים או דין המקום שבו נולדה הזכות?

ברשימה זו נציג את ניסיונות הסיווג וההגדרה שידענו עד כה תוך הצבעה על מגרעותיהם ונציע פתרון משלנו.

אשר למגרעות: התיאוריות הקיימות לא הצליחו לענות על השאלות המנויות לעיל. גרועה מזו: אין כמעט יחס משפטי אחד שבעזרתן ניתן לסווגו בוודאות גמורה. הבעלות מתוארת כזכות קניינית מוחלטת, אך מה מקומו של הקניין שביושר? רבים הם הרואים בה זכות פרסונאלית בלבד. ומה אופייה של השכירות? בפסיקת בית המשפט העליון היא תוארה לראשונה כ"ייצור כלאיים", שיש בו ״מזה ומזה גם יחד״, אך כעבור זמן מה נפסק – ברוב דעות – שהיא זכות פרסונאלית. עד אשר בא חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, והפך אותה לזכות קניינית – "כנראה". עם זאת, מי יסביר לנו במה התבטאו תנודות אלה ובמה נבדלת שכירות מקרקעין משכירות מיטלטלין או מ״רשיון״? ואף החיוב האישי, אשר לכל הדעות אינו מחייב איש מלבד החייב, מסתבר כי גם אדם ״זר״ נדרש לכבדו וכי אסור לו להפריע למימושו.

שומה על המשפטן אפוא לבדוק ולתקן את כלי העבודה העומדים לרשותו. משום כך, אחרי סקירתנו הביקורתית, נציג סיווג אחר, מקורי, שכבר פורסם אמנם בחוץ לארץ, אך זו הפעם הראשונה שהוא מובא לפני הקורא הישראלי. בהמשך לכך, בחלק שני של רשימתנו, נתייחס לנפקות הסייג המוצע.