חוק בתים משותפים במבחן המציאות
דומה כי נסיוננו עם חוק בתים משותפים, המשתרע על פני תקופה של כשבע עשרה שנה, והמקיף במסגרתו חלק ניכר מאוכלוסית הארץ, מצדיק, ומאפשר, עריכת מחקר מעקב אשר תכליתו תהיה לבחון כיצד התגשמו הוראות החוק במציאות. מענין לדעת אילו מהמטרות שהמחוקק הציב לעצמו בחוק זה הושגו, ואילו מטרות הוחטאו; אילו הוראות חוק זוכות לציות ואיזה מהן מופרות או נעקפות; מה היתה התגובה להסדרים הדיספוזיטיביים שנקבעו בחוק (כגון הוראות ״ההסכם המצוי״ שבתוספת לחוק) – עד היכן הם נתקבלו ואיזה חלק מהם נדחה; ומדוע הגיבו לחוק בדרך שהגיבו. רכישת מידע בשאלות אלה היא תנאי מוקדם להערכה נכונה של החוק, ולהכנת תיקונים לשיפורו. הדרך בה הגיבו במציאות להוראות החוק עשויה אף לעניין גורמים העוסקים בבנייה, חברות לשירותים, ואת אלה השוקלים באיזו מהדרכים החילופיות לבחור בבואם לרכוש לעצמם מקום מגורים או בית עסק.
אמנם, לא כל ההוראות שבחוק בתים משותפים הועמדו במבחן מספיק בפרק הזמן שחלף מאז נתקבל החוק ועד היום. כך, למשל, עוד מוקדם להפיק לקחים מנסיוננו עם חוק בתים משותפים בכל הנוגע לשאלות המתעוררות אגב הריסת בתים משותפים, או בשל בלאי בהיקף ניכר. לשם כך נחוצה תקופת נסיון ממושכת יותר מזו שהיתה לנו. ואולם, בנושאים רבים אחרים נצטבר בארץ נסיון שדי בו כדי לאפשר בדיקה מועילה של הוראות החוק.
תשובה לשאלות שהצגנו אי אפשר היה לקבל רק מתוך עבודה בין כתלי ספרייה משפטית. אמנם, תועלת מסוימת ניתן להפיק מעיון בפסקי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט בסוגיית הבתים המשותפים, ברם, מספר פסקי הדין שפורסמו אינו רב, ומתוכם משתקף רק קטע צר מאוד ממכלול הבעיות שמן הראוי לבוחנן. עבודת המחקר העיקרית היתה צריכה, איפוא, להיערך ״בשדה״, בנסיון ללמוד את המציאות על ידי מפגש בלתי אמצעי אתה.
הנסיון בארץ בעריכת מחקרים משפטיים אינדוקטיביים דל למדי, ודומה כי מחקר מעקב משפטי בהיקף כזה שבו נערך המחקר הנוכחי טרם נעשה עד כה. דברים אלה נאמרים לא כדי להשתבח בהם אלא משום שיש בהם כדי ללמד על מהלכו של המחקר, שהיה רצוף נסיון ותעייה, דבר אשר – כך אנו חוששים – משתקף גם בתוצאותיו הסופיות. במחקר מעין זה נאלץ המשפטן להסתייע בעזרתם של מומחים מדיסציפלינות אחרות, ובמיוחד מתחום הסוציולוגיה והסטטיסטיקה, ולא תמיד קל לו לסגל עצמו לדרכי החשיבה (והז׳רגון) המקובלים עליהם. ואולם על אף הקשיים הכרוכים בכך עבור המשפטן, אשר הורגל עד כה – בארצנו – לעסוק בנושאי מחקר הנופלים בשלימות בתחומי מומחיותו, דומה כי נגזר עליו לשכלל את נסיונו עם מחקרים אינדוקטיביים, המחייבים שיתוף פעולה אינטרדיסציפלינרי. מחקרים כאלה הם בימינו תנאי מוקדם להערכה נכונה של החוק ולפיתוחו.
במחקר הנוכחי הוגש הסיוע מתחומי הסוציולוגיה והסטטיסטיקה על ידי מר דן שניט. השכלתו המשפטית של מר שניט הקלה על עבודתנו בכל אותם מקרים בהם היה צורך לגשר בין נקודת המבט המרכזית של מחקר זה, שהיתה זו של המשפטן, לבין גישתו של הסוציולוג או הסטטיסטיקאי. מתוך הכרת תודה אני שמח לציין שעזרתו של מר שניט לא כיבדה גבולות של דיסציפלינות. תבונתו הרבה, חושו המעשי, ומירצו היו לעזר רב בכל שלבי המחקר. בנושאים אחדים לא היה התפקיד של מר שנים זה של עוזר בלבד. הוא קבע באורח עצמאי מה צריך להיות גודלו של המדגם שעסקנו בו, ואת השיטה לבחירת הבתים שדייריהם רואיינו על ידינו. כן ערך את החישובים הסטטיסטיים מתוך תשובות המרואיינים.
