רשלנות הטועה: אשם, צדק ותום לב (כרך נג)
חוק החוזים אינו קובע דבר ביחס לרשלנות הטועה, ולהשלכות של רשלנותו על הסעדים להם יהיה זכאי ועל היקפם, ובראשם ביטול החוזה. הפסיקה התמודדה בכמה הזדמנויות עם מקרים של רשלנות הטועה, והקו המרכזי שלה הוא התנגדות לשלילת סעד הביטול מטועה רשלן, עם התחשבות מועטה ברשלנות הטועה בהקשרים נקודתיים. המאמר דן בגישת הפסיקה ומבקר אותה, בעיקר בטענה שהיא מביאה לתוצאות בינאריות ולפיכך לא צודקות במצבים של רשלנות הטועה, שבדרך כלל הינם מצבים מורכבים. המאמר דן בשיקולים שונים ביחס לסוגיה העקרונית של התחשבות ברשלנות הטועה, ומסיק כי יש להתחשב בה. לאחר מכן, מוצגת הטענה כי הסעד המתאים לטפל במצבים של רשלנות הטועה הינו סעד גמיש. מעבר לכמה סעדים שהוצעו בדין המצוי, אשר החיסרון העיקרי שלהם הוא שהם מתאימים רק לנסיבות עובדתיות ומשפטיות מסוימות, המאמר מפתח מנגנון של ביטול מותנה, באמצעותו ניתן יהיה להגיע לתוצאות גמישות וצודקות יותר במצבים של רשלנות הטועה.
