על שיקול הדעת השיפוטי ותוצאות ביטול חוזה שהופר

הערת פסיקה בעקבות ע"א 71/75 מרגליות נ׳ אברבנאל

יש פסקי דין הקוראים לתגובה בשני מישורים שונים: האחד עניינו תפיסת מהות התפקיד השיפוטי המתגלה בפסק הדין: מהי דרך לגיטימית לנמק מסקנה שיפוטית ומה איננה דרך לגיטימית, מהו שימוש ראוי בשיקול הדעת השיפוטי ומה איננו שימוש ראוי בשיקול דעת זה. המישור השני מתייחס לשאלות המשפטיות הנדונות בפסק הדין, או המונחות ביסודו. נראה שפסק הדין בעניין מרגליות נ׳ אברבנאל הוא פסק דין מסוג זה. בפסק דין זה עשה בית המשפט שימוש חדש בשיקול דעתו במתן פסקי דין הצהרתיים, שימוש המעורר שאלה עקרונית בסיסית בדבר גבולות שיקול הדעת השיפוטי. בפסק הדין נמצא גם דיון בשאלות חשובות הנוגעות לזכות הביטול של חוזה שהופר על־ידי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל״א-1970. בדברים שלהלן נתייחס בראש ובראשונה לשאלה העקרונית האמורה, נדון גם בשאלה משפטית אחת שלא נדונה אמנם במפורש בפסק הדין עצמו, אך שהנחת בית המשפט לגבי פתרונה היא שהובילה, לדעתנו, לשימוש שלא כהלכה בשיקול הדעת השיפוטי.