יובל אלבשן: זרים במשפט - נגישות לצדק בישראל
הספר ״זרים במשפט - נגישות לצדק בישראל״ מסכם תובנות של המחבר, לאחר עשר שנים של פעילות מקצועית, ארגונית וחינוכית שעיקרה סיוע משפטי לעניים. הפעילות של יובל אלבשן בשנים אלה היא ייחודית וחסרת־תקדים בישראל בהיקפה, בהצלחתה ובלהט האידאולוגי שנלווה לה. היא כללה, בין השאר, ייסוד, ניהול והכוונת הדרך של המחלקה המשפטית בעמותת ידיד, של חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית ברמת־גן, ושל המרכז לחינוך משפטי־קליני לזכויות אדם ולאחריות חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בכל המוסדות האלו העמיד אלבשן תלמידים הרבה, בנה תשתית חינוכית ורעיונית והקים מנגנונים ארגוניים בני־קיימא, ויותר מכול - סייע לאלפי נזקקים לסיוע משפטי, שזכותו של כל אחד מהם עומדת לו.
ספרו של אלבשן - כמו גם דמותו כיזם וכמנהיג חברתי - רווי עמדות פוליטיות, ומשום כך כל ביקורת על ספרו חייבת להיעשות מנקודת ראותו הפוליטית של המחבר. כדי להקל על הקורא אגלה מראש שעמדות״ שלי שונות לא במעט מאלו שמביע אלבשן בספרו, שוני שיתגלה מעצמו בהמשך הדברים. לעיקר המחלוקת לא אתייחס במסגרת הנוכחית, שאינה מתאימה לכך: המחלוקת נוגעת לעמדתי שאין טעם בכתיבת ספר שעיקרו תביעה להגדלת תשלומי העברה ממשלתיים בלי להזכיר ולו ברמז מדיניות מקרו־כלכלית. לדידי, טענות הנוגעות לחלוקה תקציבית ניתנות להבנה רק כשמובאת בצדן הצעה לחלוקה אלטרנטיבית או לשינוי המסגרת התקציבית, וכן הסבר כיצד חלוקה
כזו עשויה לשפר במשהו את האינטרסים החברתיים שהטוען מבקש לקדם. תביעה לסיוע משפטי מוגבר לעניים היא חםרת־משמעות מעשית אם אין היא מצביעה על מקורות מימון או על פתרון מקרו־כלכלי אחר, ומכאן שאין היא אלא פעולה במישור הרגשי על נמעני התביעה. פעולה כזו עשויה אולי לשנות קמעא את סדרי העדיפויות של מושאיה, אך אין היא מהווה תחליף לדיון מפורש ושכלתני בסדרי עדיפויות שהוא, לדעתי, הנושא המעשי העיקרי שיש לדבר עליו. בדיון כזה, לאחר שממצים את המקורות האפשריים להגדלת תקציב הממשלה, יש לבחון את הטענה כי צורכיהם האמיתיים של העניים מתחילים בשירותי בריאות, מזון ודיור, הקודמים לצורך בסיוע משפטי. כמי שקשוב לצורכי העניים צריך היה אלבשן, אולי, להתנגד למצב - הקיים בחלק ממדינות ארצות־הברית אך לשמחתנו לא בישראל - שבו אדם לא יקבל בחינם טיפול רפואי ברגלו השבורה, אך יקבל בחינם ייצוג משפטי כשהוא נאשם בהחזקת סמים. ממשלים שהעדיפו סיוע משפטי על פני ביטוח בריאות או מצרכים בסיסיים אחרים (כגון ממשלת בריטניה בתקופת תאצ׳ר וממשלו של הנשיא רייגן בארצות־הברית), העדיפו תרבות ממלכתית מנוכרת, פורמלית וסובלת ממשפוט־יתר. אכן, מנקודת מבטם אין דבר חשוב יותר מזכויות משפטיות, משום שהקפדה על זכויות משפטיות יוצרת כללי משחק המאפשרים תחרות חופשית שבה הכול יגיעו להשגת משאבים חומריים לפי מאמציהם; אולם, מנקודת מבטם של העניים עצמם סיוע משפטי הוא אמנם חשוב, אך ביטוח בריאות כללי - מהסוג הקיים בישראל אך לא בכל מדינות המערב - הוא צורך בסיסי וחיוני.
מכל מקום, גם מי שחולקים, כמוני, על חלק מהשקפותיו החברתיות והכלכליות של אלבשן, מתבוננים בהתפעלות במפעלו החינוכי והקהילתי וברגישות שממנה נובע מפעל זה. רגישות זו משתקפת היטב בספר זרים במשפט, בלבטים ואף בסתירות הפנימיות שקיימות בו, לדעתי.
