השותף החסר: המוגבלות של חקיקה שיפוטית בדיני מיסים
מאמר זה עוסק בשאלת האפקטיביות של בית המשפט העליון בקידום הסדרי מס ראויים באמצעות חקיקה שיפוטית. המאמר בוחן סוגיה זו באמצעות מקרה הבוחן של מיסוי שותפויות. מדובר בסוגיה מורכבת, חשובה, לא מאוד מוכרת, ומעל לכל ייחודית בכך שהדין בה הותווה בדרך של חקיקה שיפוטית. פסה"ד המנחה הוא שדות אשר במסגרתו קבע בית המשפט העליון בדעת רוב כי מבחינה עקרונית יש לשנות את האופן שבו שותפויות מוסו עד כה בישראל. הטענה המרכזית של המאמר היא כי לאור הניסיון שנצבר אחרי פס"ד שדות, שופטים צריכים להתחשב בעובדה כי עשוי לעבור זמן רב מאוד עד שהכלל המשפטי שהתוו יושלם במארג של חקיקה ראשית או חקיקת משנה. במצב עניינים זה, שופטים הדנים במקרים מורכבים, אשר מחייבים ידע ומומחיות על מנת לייצר הסדרה ראויה, צריכים להביא בחשבון את העלויות החברתיות הניכרות אשר צפויות לנבוע מכך שחקיקה שיפוטית מסוגלת להפיק רק כללים עקרוניים ולא מאוד מפורטים. המאמר גם מבקש לחשוף בפני הקורא את תחום מיסוי השותפויות. זהו תחום מרתק אשר יש לו השלכות גבייתיות-חלוקתיות ניכרות לאור פוטנציאל תכנון המס בדרך של הסטת הכנסה אשר השימוש בשותפויות טומן בחובו.
