דיני הסכמי גירושין: לקראת פיקוח על טווח המיקוח

הסכמי גירושין מתאפיינים בהכרעה בכמה עניינים: הגירושין, חלוקת הרכוש והסדרת האחריות ההורית הטיפולית והכלכלית. מבנה זה מאפשר מיקוח משולב, הממזג הכרעה בתחום אחד והכרעה בתחום אחר. אולם תכונה זו הופכת את הסכם הגירושין לחשוף במיוחד לפגמים ייחודיים, ואף מקשה את ההגנה עליו מפני פגמים רגילים, ולכן בחשבון כולל היתרונות הגלומים בו אינם שווים בנזקו. ממילא יש לחתור לביטול המזיגה של התחומים בהסכמי גירושין, ולהפרדה של תחומי המיקוח זה מזה. המאמר מנתח את דרכי ההתמודדות של המשפט הישראלי עם אתגר זה, וסוקר שורה של דוקטרינות המשקפות הסתייגות מן המיקוח המשולב, אולם מראה כי ההתמודדות הקיימת אינה מספקת ואינה מקיפה דיה.

על רקע זה, המאמר מפתח טיעון בזכות הגבלת הסטייה מן הדין בחלוקת הרכוש המשפחתי לעת גירושין, שכן הטעם העיקרי לסטייה כזו נעוץ במיקוח משולב או בטעמים פסולים אחרים. דיון מפורט מוקדש להצדקות להגבלת החופש החוזי של הצדדים, לחשש כי מיקוח משולב נחוץ לשם התמודדות עם דיני הגירושין הדתיים, למחיר הוויתור על סטיות מן הדין הנעוצות בטעמים לגיטימיים, ולהתמודדות עם קשיים מעשיים הנוגעים לאכיפת ההסדר המוצע.