האם שופטים מצייתים לחוק?

משפטים: כרך מז
אורן גזל-אייל, חיים אזולאי, איתי המר

התפיסה המקובלת היא כי שופטים מאמצים מיד חוק חדש שנחקק, או הלכה חדשה שנקבעה. מחקרנו בוחן סוגיה זו באמצעות ניתוח אמפירי של מידת הציות של שופטי בתי משפט השלום ושופטי בית המשפט העליון להוראות תיקון 113 לחוק העונשין בשנים הראשונות לכניסתו לתוקף. אחד ממרכיבי התיקון מורה לשופטים לקבוע מתחם עונש הולם לעבירה לפי חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם. מצאנו שבבתי משפט השלום החובה לקבוע מתחם לא קוימה ביותר מרבע מגזרי הדין שניתנו בתקופה הנחקרת. עם זאת נמצא כי עם הזמן הוטמע החוק טוב יותר ופחתו שיעורי הפרתו. ממצאים אלה מלמדים שבתחילת הדרך רבים אמנם נמנעו מלקיים את החוק, אך בחלוף הזמן הוטמעה החובה לציית לו בבתי משפט השלום. המחקר בחן גם אילו מאפיינים השפיעו על מידת הציות לחוק. נמצא מתאם מובהק בין גיל השופט או הוותק שלו למידת נטייתו לקבל את הוראות החוק החדשות. שופטים מבוגרים יותר או ותיקים יותר נטו להתעלם מדרישות החוק פעמים רבות יותר. בדקנו גם את היקף הציות של שופטי בית המשפט העליון. התמקדנו רק במקרים שבהם בית המשפט העליון קיבל ערעור על העונש ולא אימץ את המתחם שקבע בית המשפט המחוזי, שכן בתיקים אלו אין מחלוקת בדבר חובתו של בית המשפט העליון לקבוע מתחם. מצאנו שמידת הציות של בית המשפט העליון לתיקון 113 פחותה בהרבה מזו של בתי משפט השלום. חשוב מכך, מצאנו שלעומת שופטי בתי משפט השלום, שיעור הציות של שופטי בית המשפט העליון הלך ופחת ככל שחלף הזמן. בעוד כל שופטי בתי משפט השלום הטמיעו את החובה לציית לחוק אף על פי שלא היה אהוד, שופטי בית המשפט העליון, שעליהם אין ערכאת ערעור, המשיכו פעמים רבות להתעלם מחובה זו בשיעורים הולכים וגדלים. מצאנו אינדיקציות חזקות לכך שהתעלמות בית המשפט העליון מהחוק אינה נובעת מהתרשלות אלא מאי-ציות מכוון, הנובע מחוסר שביעות רצון מהחוק. ממצאים אלו נדונים בסיכום המאמר.

מאמרים נוספים בתחום