אחריות בנקאית במערכת היחסים בכרטיס חיוב בכלל ובעת ביטול הוראת פירעון בפרט (בעקבות תיקון מספר 4 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986)
ברשימה זו אציג תזה חדשה באשר לטיב המשפטי של מערכת היחסים בכרטיס חיוב. על פי התזה, מערכת היחסים בכרטיס חיוב מהווה הסדר משפטי מיוחד במינו (sui generis) הכולל שלושה יסודות מרכזיים: אמצעי תשלום, עסקה בנקאית מיוחדת ויחסי שליחות.
לאחר הצגת עיקרי התזה אציג אחת מהשלכותיה – הערכת האחריות הבנקאית בעת ביטול הוראת פירעון בכרטיס חיוב תלת-צדדי. בבחינת סוגיה זו על פי התזה עולה כי אחריותו המרכזית של המנפיק במקרה זה היא לרדת לפרטי עסקת היסוד בין הלקוח והספק ולבחון אם נפלו בה פגמים. בהתאם עליו להחליט אם לבטל את הוראת הפירעון לבקשת הלקוח אם לאו.
הסוגיה של ביטול הוראת פירעון תידון תוך ניתוח ביקורתי של תיקון מספר 4 לחוק כרטיסי חיוב, שביקש להסדיר סוגיה זו. מניתוח הוראות התיקון לחוק לאור התזה המוצעת עולה כי התיקון אינו יוצר מנגנון מאוזן באשר לאחריות הצדדים והמנפיק בפרט בעת ביטול הוראת הפירעון. כדי להתמודד עם חוסר איזון זה אציע הצעות שונות לפרשנות הוראות התיקון לחוק, על פי התזה המוצעת.
