התקדים כמוסד פילוסופי

"על פי השכל לבדו, שום דבר אינו צודק כשלעצמו, הכל מתערער ברבות הימים".

בלז פסקל

המאמר מציע נקודת מבט לבחינה של מוסד התקדים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשיטה האנגלו-אמריקנית. נקודת מבט זו שונה מנקודת המבט האנליטית, שלפי הנטען במאמר אינה מצליחה לתפוס את התופעה במלואה ולכן נזקקת להתייחסות משלימה מפרדיגמות אחרות. נקודת המבט המוצעת היא זו של ניטשה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיבורו: כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים. המתודה של ניטשה שונה מזו האנליטית בכך שהיא תופסת את התקדים לא במונחים של הצדקות רציונליות של אינדיווידואלים, אלא כניסיון של צורת חיים שלמה (צורת החיים המשפטית) להתמודד עם הבעיה של שכחה וזיכרון. בעיה זו עולה גם ברמת היחיד וגם ברמה הקיבוצית, והתקדים הוא דרך אחת להתמודד עם צורך אנושי זה. המאמר סוקר את התפיסות ההיסטוריות שהציע ניטשה ודרכן מנתח את סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה, שהוא לב דוקטרינת התקדים הישראלית.