ערבות - הלכה למעשה

בפרשת ליפרט התלבט בית־המשפט העליון פעם נוספת בשאלה, האם הערב יכול להיחשב כלקוח של הבנק? לכאורה, מן הבחינות הפורמליות של דיני־הבנקאות ושל דיני־־החוזים צדקו שופטי־הרוב בענותם תשובה שלילית לשאלה הנזכרת. אכן, ניתן להציע כי לפי תפיסה מסוימת של חוזה־ערבות עצמו - היא התפיסה הקוריאלית - שלפיה יש הזדהות בין חיוב הערב לבין חיובו של החייב העיקרי, יש אפשרות לראות גם את הערב כ״לקוח״ של הבנק. תפיסה זו, כך הוא מהלכה של הטענה, היא־היא תפישתו המקורית של חוק הערבות, תשכ״ז-1967, והיא משתקפת גם בפסיקה: אלא שמשמעותה המלאה לא הוכרה, והחקיקה החדשה בנוגע לערבות תורמת עוד להסתר־פנים זה.