מקרקעין ומיטלטלין
מבין המיונים השונים של נכסים נודעת חשיבות מיוחדת למיונם למקרקעין ולמיטלטלין. המיון הזה כה מושרש במשפט, עד כי יש אף המקבלים אותו כאילו היה, כביכול, נתון טבע. ואכן, טבעם השונה של מקרקעין ומיטלטלין — כאשר המאפיין העיקרי של מקרקעין הוא היותם נכס שאינו נד (״נכסי דלא ניידי״), בעוד שהמיטלטלין הם, כשמם, מיטלטלים (״נכסי דניידי״) — הביא לכך שהמיון הזה נתרווח בקרב שיטות־המשפט השונות. דינים שונים נקבעו למקרקעין ולמיטלטלין, והיתה זו מסורת המשפט הגרמני אשר הדגישה במיוחד את ההבחנה בין דיני־המקרקעין לדיני־המיטלטלין. ואולם, ההבחנה החדשה בין דיני־המקרקעין לדיני־המיטלטלין הולכת ומתקהה בימינו, והנטייה המודרנית היא לצמצום ההבדלים ולהאחדה הדין החל על מקרקעין ומיטלטלין. כך, למשל, גרם באנגליה ה־Law of Property Act, 1925 לצמצום ההבדלים שהיו בין דיני־המקרקעין לדיני־המיטלטלין, אף שנותרו עדיין הבדלים חשובים. אף אצלנו ניכרת נטייה זו. בחוקים מרכזיים שבתחומי המשפט הפרטי עדיין המחוקק הישראלי נוהג לקבוע הוראות דומות למקרקעין ולמיטלטלין. יחד עם זאת, נכון לומר אף כיום, כי בנושאים חשובים ומגוונים דיני־המקרקעין שונים מדיני־המיטלטלין ועל־כן מן הראוי להקדיש תשומת־לב למבחנים שבעזרתם ניתן להבדיל בין שני סוגי נכסים אלה. בין הנושאים שבהם דיני־המקרקעין שונים מדיני־המיטלטלין בולטים במיוחד אלה:
- הדרכים להעברת בעלות. במקרקעין נדרש, בדרך־כלל, רישום במרשם־המקרקעין בעוד שבמיטלטלין די, בדרך־כלל, בהסכם להעברתה, כאשר מדובר במכר, או במסירת הנכס, כאשר מדובר במתנה.
- התחייבות לביצוע עסקה. במקרקעין טעונה ההתחייבות מסמך בכתב, בעוד שלגבי מיטלטלין אין חובה כללית שכזאת.
- בעלות נפרדת בקרקע ובמה שמצוי עליה. דבר זה אפשרי, בדרך־כלל, רק אם מה שמצוי על הקרקע אינו בגדר מקרקעין, כגון חומרי־בניין שבמחסן, בהבדל מבית שבנוהו מחומרי־הבניין, שאז הבעלות בבית היא, בהכרח, בידי בעל־הקרקע.
- זכויות קנייניות מסוימות הוסדרו רק לעניין מקרקעין. כגון זיקת־הנאה וזכות־קדימה. פקיעת בעלות על ידי־הפקר וזכייה על ידי תפישת נכסי־הפקר אפשרית רק במיטלטלין.
- זכויות מסוימות אינן אפשריות לגבי מקרקעין. כגון סימן מסחרי.
- סמכות כללית להפקיע לצורכי ציבור. סמכות כזאת נקבעה בחוק רק לגבי מקרקעין, בכפיפות לחובת תשלום פיצויים. לפי זה, חלקים מבית שהופקע, שלא ניתן לראותם כ׳׳מקרקעין׳׳, כגון פסל הניצב בגן־הבית — לא יהיו חלק מן הרכוש שניתן להפקיעו.
- שיעבוד להבטחת תשלום מסים. שעבוד מכוח החוק רובץ על מקרקעין של אדם להבטחת חוב מס הנובע מאותם מקרקעין. אין הוראה כללית מעין זו לגבי מיטלטלין.
- חבות במס. חוקי מס שונים מבחינים בין נכסים שהם מקרקעין לבין נכסים אחרים, לעניין החבות במס.
- דרכי ההוצאה לפועל. דרכי ההוצאה לפועל של פסקי־דין כלפי נכסי החייב, שהם מקרקעין, שונות מדרכי ההוצאה לפועל כשהנכסים הם מיטלטלין.
- לעניין סמכות בית־המשפט. תביעה משפטית בדבר החזקה, שימוש או חלוקה של נכס תהא בסמכות בית־משפט שלום, בהתעלם מהמבחן הרגיל של שווי נשוא התביעה, אם היה הנכס בגדר מקרקעין, וכן תביעה בדבר חכירה לדורות של מקרקעין תהא בסמכותו הייחודית של בית־המשפט המחוזי.
- דיני ההתיישנות. כללי התיישנות שונים חלים במקרקעין ובמיטלטלין, כגון לעניין תקופת־ההתיישנות.
דומה כי די בדוגמאות האלה כדי להעמידנו על חשיבותה הרבה של ההבחנה שבין נכסים שהם מקרקעין לנכסים שהם מיטלטלין. ואולם בטרם נדון בשאלה אילו נכסים נכללים בגדר מקרקעין ואילו נכסים הם מיטלטלין, מן הראוי שנבהיר תחילה מדוע שיטות־המשפט השונות מצאו לנכון לקבוע דין שונה למקרקעין ולמיטלטלין. הבנת הגורמים שהביאו לשוני שבדין עשויה לסייע בידנו בבואנו לברר אילו הם המבחנים שבעזרתם נסווג את הנכסים למקרקעין ולמיטלטלין.
