הצעה לביטוח נגד פגיעות רפואיות
חולה הוא אדם שסובל. פציינט, אף כשאינו חולה בשעת ביקורו אצל הרופא, פונה אליו לשם קבלת עזרה רפואית, כדי למנוע היחלות, ועל־פי רוב הוא נותן את אמונו ברופא המטפל בו ומאמין שלא יאונה לו כל רע. אם בכל זאת, תוך־כדי הטיפול הרפואי, עקב הטיפול או בקשר עמו, נגרם לפציינט נזק בריאותי נוסף או נזק־גוף מיותר כלשהו — תהיינה הנסיבות שבהן קרה הנזק אשר תהיינה — ראוי הפציינט לפיצוי הולם על נזקו, ואילו הרופאים ועוזריהם המרובים, יחד עם מוסדות הבריאות, יצטרכו לשאת - כך אני סבור - בחלק העיקרי של הנטל הכספי הנובע ממתן פיצויים מעין אלה.
מבחינה זו אין הבדל בין מצבו של פציינט שנפגע ובין מצבו של עובד שנפגע תוך-כדי ועקב עבודתו, או של אדם שנפגע בתאונת דרכים, או של מי שנפגע ממוצרים פגומים או מזיהום הסביבה או של מי שנפגע מביצוע פשע אלים; כולם ראויים לפיצוי הולם. סוגיית הפיצויים לפציינטים נפגעים והביטוח הדרוש בשל כך אינם אפוא אלא חלק מן המסכת הכוללת של פיצויים וביטוח לנפגעים מכל הסוגים, גיזרה אחת מני רבות.
ביטוח נגד פגיעות ממוצרים פגומים וביטוח בגד פגיעות רפואיות הם היבטים ספציפיים של הגנת הצרכן, כשבמקרה הראשון מדובר בצרכני מוצרים כלשהם, ואילו המקרה האחרון מתייחס בעיקר לצרכני שירותי הבריאות. לעניין הצדקת הפיצוי והביטוח לפציינטים נפגעים ולהסדרתם בדין הרצוי, וכן לשאלות שונות הכרוכות בכך, מוקדשת הרשימה שלהלן, כשהדגש יושם בשאלה המרכזית - האם יש טעמים שהם בעלי משקל מספיק כדי להמליץ על הנהגת אחריות שלא על בסיס של אשמה משולבת בביטוח סוציאלי בתחום זה?
